מלאכת חורש – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Farmer plowing.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חרישת קרקע]]

==הגדרת המלאכה==

'''הגדרה כללית של המלאכה''' היא הכשרת קרקע (הראויה לזריעה<ref>[[אור זרוע]], הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א</ref>) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ<ref>ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)</ref>.

===השוואת גומות===

ההלכה נפסקת, כי גם מי "השוואת גומות" - השוואת פני הקרקע, היא בכלל המלאכה, ולכן אסור להפנות ב[[שבת]] במקום בו יש [[עפר]] תיחוח שניתן להשוותו, גזירה שמא ישוה גומות. חכמים אף גזרו, שאדם המפנה את חפציו האצורים במחסן, בשבת, גם באופן המותר לו - למשל אם הוא צריך למקום האוצר לדבר [[מצוה]] למשל לצורך מצוות [[הכנסת אורחים]] או [[לימוד התורה]], לא יגמור לפנות כליל את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות. כך גם גזרו חז"ל, שאדם שהתלכלכו נעליו ב[[בוץ]] או ב[[טיט]] יקנח את נעליו בקירולא בקרקע שמא יבא להשוות גומות.

 

חכמים אסרו אף עשיית צרכים בשדה חרוש, שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו{{הערה|{{בבלי|שבת|פא|ב}}.}} משחק ב[[גולות]] באזור שאינו מרוצף<ref>בבלי, עירובין קד, א (שם מדובר על [[אגוז|אגוזים]] ו[[תפוח|תפוחים]] - גולות עתיקות</ref>.

==דוגמא אקטואלית==

דוגמא אקטואלית לאיסור זה, הוא כאשר אדם עובר במקום שיש עפר כזה, והוא צריך לפלוט מפיו רוק המצערו או מפריע לו, אסור לו לשפשף את הרוק בקרקע באופן רגיל לאחר שירק, ורק דרך הילוכו, באופן שאינו משפשף במיחד את הרוק, כך שלא שייך חשש שמא יבוא להשוות גומות, מותר לו לדרוס את הרוק{{הערה|{{רמב"ם|שבת|כא|ב}}.}}.

 

שיעורה של המלאכה, הוא כל שהוא, (בכדי לזרוע גרגר אחד של [[חיטה]]<ref name="ירושלמי מז א" />).

==תולדות המלאכה==

'''מתולדותיה''' של המלאכה, חפירת [[בור]] (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבניה, וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הם מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין<ref>לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא).</ref>.