ISU-152 – הבדלי גרסאות

'''ISU-152''' היה [[משחיתתותח טנקיםמתנייע]] סובייטי שפותח ב[[מלחמת העולם השנייה]] ונבנה על בסיס השלדה של טנק ה[[IS-2]]. כ-6,525 טנקי ISU-152 יוצרו בין השנים 1943 ועד 1955 ואלו נשארו בשירות עד שנות ה-70<ref>שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, עמ' 169</ref>. [[מצרים]] רכשה לפחות [[חטיבה]] אחת של ISU-152 שראו קרבות ב[[מלחמת ששת הימים]] ו[[מלחמת יום הכיפורים]]‏‏‏<ref name=av>http://www.aviarmor.net/TWW2/tanks/ussr/isu-152.htm</ref>.

בעקבות ההצלחה של משחית הטנקים ה-SU-152 ופיתוחו של הטנק הכבד [[IS-2|הסטלין]], החליטו ב-NKTP (המועצה לתכנון סובייטי) לבנות שני דגמים חדשים של משחיתיתותחים טנקיםמתנייעים שיהיו מבוססים על השלדה של ה-IS-2 החדש<ref>השני היה ה-ISU-122.</ref>. המשימה ניתנה לצוותי תכנון בעיר התעשייתית [[צ'ליאבינסק]], בשיתוף פעולה של ה-BAS (הלשכה לארטילריה ממוכנת) וה[[גנרל]] פיודור פטרוב, מהנדס ארטילריה סובייטי. פיתוחו של הטנק החל בשנת [[1943]] תחת השם אובייקט 241 (Объект 241) או ISU-249<ref>שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, עמ' 135</ref>.

ההופעה של טנק ה[[טיגר II|קינג טיגר]] החדש בקרבות בדרום [[ורשה]] ב-[[1944]], הובילה את המהנדסים הסובייטים לנסות ולשדרג את כוח האש של ה-ISU-152. דגם אבטיפוס אחד שנקרא ISU-152BM פותח באפריל [[1944]] עם תותח [[נ"ט]] ה-BL-8 בקוטר זהה, עם [[מהירות לוע]] של 880 מטר לשנייה, טווח מקסימלי של 18,500 מטרים ויכולת חדירה של כ-203 מ"מ שריון בטווח של 2,000 מטרים. התותח החדש התגלה לא אמין במבחנים, ובעיה נוספת הייתה אורכו- 7.620 מטר מה שהקשה על התמרון של הטנק. באוגוסט 1944 התותח הוחלף בגרסה מתקדמת יותר- הBL-10 בקוטר 152 מ"מ ובאורך של 7.392 מטר, ולטנק נוספו מכלי דלק חיצוניים. הדגם החדש נקרא ISU-152-2, אך גם הוא מעולם לא יוצר בגלל בעיות טכניות עם התותח, ובעקבות הופעתו של טנק הIS-2 החדש שהצליח להתמודד עם הקינג טיגר בקלות.

ה-ISU-152 שירתו ב[[חטיבה|חטיבות]] ארטילריה ממונעות עצמאיות. כ-56 חטיבות כאלה הוקמו עד סוף המלחמה כשבכל חטיבה 21 טנקים. ל-ISU-152 היו שלושה תפקידים בשדה הקרב: משחית טנקים, תותח סער שסייע לרגלים והשמיד ביצורים, וארטילריה ממונעת.