האירוסין והנישואין בזמן המשנה והתלמוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
 
==סעודת אירוסין וקידושין==
לאחר השידוכין, כאשר קבעוהחליטו בני הזוג בינםסופית אתכי הנישואיןברצונך להתחתן יחד, היה הנוהג לערוך סעודת נישואיןאירוסין. לאחר הסעודה או במהלכה, קידש החתן את הכלה. מקרה נדיר נרשם, בו היה מריבה בין אבי הכלה לאמה למי לקדש את הבת, אם לקרובתו או לקרובו, אם הכלה ניצחה בדיון והוחלט להשיאה לקרובתה, אך במהלך הסעודה, בא לפתע קרוב החתן, קרא לכלה לעליית הגג, וקידשה. במקרה כזה, קבעו ראשי [[ישיבת פומבדיתא]] [[אביי]] ו[[רבא]], אין הכלה מקודשת, שכן למרות שהאב רצה לקדש את הכלה לקרובו, הרי כאשר הוא אמר שמסכים הוא לקדש אותה לקרובתה - הוא לא יחזור בו שכן {{ציטוטון|שארית ישראל לא יעשה עוולה ולא ידבר כזב}}{{הערה|{{בבלי|קידושין|מה|ב}}.}}.
 
==סעודת סבלונות==
תקופה לאחר האירוסין, נהוג היה לעשות סעודת סבלונות, היו עורכים סעודת עשירה ומכובדת בבית הכלה, במהלך הסעודה היה החתן מגיע, ונותן לכלה מתנות כלים יפים{{הערה|רש"י ב{{בבלי|פסחים|מט|א}}.}} ויקרים, כשחלקם הם מתנות לכלה בזמן שהותה בבית הוריה, וחלקם מיועדות שתביא אותם לביתה לאחר הנישואין. במקרה והנישואין התבטלו והחתן גירש את אשתו, ההלכה היא שהיא חייבת להחזיר לו את כל המתנות, שכן הוא הביא אותם לה רק כדי שתביא אותם לביתו לאחר נישואיה, ולא במתנה גמורה. לעומת זאת, מתנות העשויות לשימוש חד פעמי או כאלו המתבלות לאחר שימוש בזמן מסוים ועשויות היו להתבלות עד זמן החתונה, אין היא חייבת להחזיר לו, שכןיודע היה שהמתנות יתבלו, ועל דעת כן נתן אותם לו.