ויקיפדיה

מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏ביקורת: ללא שינוי מהותי. בעיקר הרחבה בהערות ו-ווידוא שהלינקים והמיקומים נכונים.
←‏ביקורת: עריכה, תוספות ומקורות
שורה 17:
 
==ביקורת==
ספרם של ביכלר וניצן, בגרסתו העברית, בגרסתו האנגלית ובמגוון מאמרים שכתבו השניים בשנים שלאחר מכן, עורר הדים נרחבים וזכה לתגובות נלהבות אצל קהל מתעניינים,{{הערה|שתי דוגמאות לדיון ער ניתן למצוא במאמריהם של ביכלר וניצן [http://www.haayal.co.il/story_2192 כאן] ו[http://www.haayal.co.il/story_2258 כאן], שגררו אחריהם שובל של כארבעת אלפים תגובות ממאות קוראים.}} במיוחד בקרב השמאל הפוסט-ציוני. [[ברוך קימרלינג]], פרופסור ל[[סוציולוגיה]] מאוניברסיטת חיפה, לדוגמה, סבר כי הספר הוא "תרומה חשובה למחקר הביקורתי הצומח על היבטים שונים בחברה הישראלית" ואחד המעניינים אותם קרא בעשור האחרון, אך ציין כי ההתעלמות מהיבטים הקשורים ב[[תרבות פוליטית|תרבות הפוליטית]] והחברתית ומחשיבות הסוגיות הטריטוריאלית, גורמים לכך ש"המסגרת התאורטית של הספר סובלת מכוח הסברי חלקי מאוד, וכוח חיזוי פחוּת אף יותר".<ref>Kimmerling, Baruch. (2004). ''Journal of Palestine Studies''. Vol. 33. No. 2. pp. 119-122. גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/114/ כאן]. ביכלר וניצן הגיבו במכתב לעורך, אותו ניתן לקרוא [http://bnarchives.yorku.ca/114/02/0401100BN_We_said_it_all_along.pdf כאן]</ref> ארז צפדיה, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, סבר כי מדובר ב"אחד הספרים החשובים ביותר על כלכלה פוליטית," והסתייג בעיקר מראיית הכוח כ"משאב מונופוליסטי בידי המעמד השליט" של הכותבים.<ref>Tzfadia, Erez. (2004). ''Antipode''. Vol. 36. No. 1. January. pp. 170-173. גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/105/01/040101_Tzfadia_Review_of_GPEofISR.pdf כאן, עמ' 171-173]</ref> חנה שטרמן, מנהלת המחלקה ללימודים עבריים ויהודיים בלובליאנה, סבורה כי "אף שהתזה [של הכותבים] עשויה במבט ראשון לעורר תמונות עכורות בנוסח אלו המופצות על ידי תאוריות קשר למיניהן, ניצן וביכלר מספקים תיאור רציני ומתועד טוב מכדי שנחשוש מכך."<ref>Starman, Hannah. (2004). ''Millennium''. Vol. 32. No. 3. May. pp. 707-709. ר' גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/100/01/040400_Starman_Review_of_GPEofISR.pdf כאן]. שטרמן כותבת על הספר בגרסתו האנגלית, משנת 2002.</ref> ברוח דומה, ג'ורדן ברנן, סבור כי חלק מטענותיהם של ביכלר וניצן עשוי להשמע "מופרך ואף נגוע בתפישות של תיאוריות קשר... ותפישת הכוח האמורפית שלהם תעורר פקפוקים אצל קוראים שמרנים וליברלים כאחד... אך אין ספק במידת רצינותם, היקף מאמציהם או שאיפותיהם."{{הערה|Brennan, Jordan. (2009). ''Canadian Journal of Political Science''. Vol. 42. No. 4. December. pp. 1057-1058, גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/275/02/20091200_brennan_review_of_capital_as_power.pdf כאן]}}
 
גישת ביניים ביטא לודוויג וצאל בסקירה של הספר, בה הגיע למסקנה כי הניתוח של הכותבים את העימות נראה במבט ראשון כמו יישום של ניתוח מרקסיסטי אנכרוניסטי, ויש מוגבלות באופן הניתוח המתבסס באופן בלעדי על היבטים כלכליים, אך בספר יש מן התועלת לקורא כהסבר לשורשי העימות במזרח התיכון, גם מעבר לעניין הכלכלי.{{הערה|את הסקירה ניתן לקרוא [http://bnarchives.yorku.ca/68/01/20030208_watzal_review_of_the_gpe_of_israel.htm כאן]}}
על הספר התפרסמו עד כה שתי סקירות של כלכלנים. [[סטיבן פלאוט]], פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה המזוהה עם הימין הקיצוני, ביקר בחריפות את הספר, ובייחוד את הסתמכותו על תאוריות מרקסיסטיות אותן הוא משווה לשימוש ב"[[פרנולוגיה]] או [[אלכימיה]]" וגורס כי מבורותם של הכותבים בתחום הכלכלה ומדע המדינה, כפי שהיא נחשפת בספר, מעלה ספקות ביחס ליכולתם "לעבור מבחן שנה ראשונה בכלכלה, וספק אם היו מצליחים גם בשנה הראשונה ב[[מדע המדינה]]."<ref>Plaut, Steven. (2003). ''The Middle East Quarterly''. Vol. X. No. 2. גרסה מקוונת נמצאת [http://www.meforum.org/article/545 כאן]</ref>
 
גישה אחרת ביטאו כלכלנים שעסקו בספר. [[סטיבן פלאוט]], פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, ביקר בחריפות את הספר, אותו כינה "רטוריקה מרקסיסטית בסגנון זרם התודעה" וסבר כי "הסתמכות על מרקסיזם לצורך ניתוח דומה לשימוש [לצורך ניתוח מדעי] ב[[פרנולוגיה]] או ב[[אלכימיה]]". הספר, גורס פלאוט, גדוש "הכללות גורפות ונטולות בסיס, שאינן נתמכות בממצאים מדעיים כלשהם... זהו ספר הנאמן לזרם ה'חקר' הרדיקלי, הסבור שאין ניתוח רב עצמה יותר מהמצאת מונחים מרובי-הברות.. נפיחות זו, המשולבת במשוואות מבניות מתחום המקרו-כלכלה, עם אותיות יווניות שברור שלמחברים אין מושג מה הן, אמור לטעת אצל הקוראים את הרושם [הכוזב] של עמקות ושל למדנות."<ref>Plaut, Steven. (2003). ''The Middle East Quarterly''. Vol. X. No. 2. גרסה מקוונת נמצאת [http://www.meforum.org/1567/the-global-political-economy-of-israelכאן]</ref>
כלכלן אחר, יקיר פלסנר, גורס כי הספר "בעל הגוון המרקסיסטי" מנסה להמיר את הפרשנות המקובלת להיסטוריה של ישראל בתיאור "חובק כל המעוגן בהתפתחות המדינה כחברה קפיטליסטית." לטענתו, המחברים כושלים בנסיונם זה וחוטאים בכמה אי-דיוקים עובדתיים מהותיים וסבור כי "הספר לא היה ראוי לצאת בדפוס."▼
 
<ref>Plessner, Yakir. (2003). ''The Middle East Journal''. Vol. 57. No. 2. pp. 331-332. ר' גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/145/ כאן] </ref>
▲כלכלן אחר, יקיר פלסנר, גורס כי הספר "בעל הגוון המרקסיסטי" מנסה להמיר את הפרשנות המקובלת להיסטוריה של ישראל בתיאור "חובק כל, המעוגן בהתפתחות המדינהישראל כחברה קפיטליסטית." לטענתו, המחברים כושלים בנסיונם זה וחוטאים בכמה אי-דיוקים עובדתיים מהותיים. הוא וסבורסבור כי "הספר לא היה ראוי לצאת בדפוס."{{הערה:Plessner, Yakir. (2003). ''The Middle East Journal''. Vol. 57. No. 2. pp. 331-332. ר' גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/145/ כאן]. פלסנר, כאחרים, מתייחס לגרסה האנגלית משנת 2002}}
 
==הערות שוליים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מרווחי_מלחמה_לדיבידנדים_של_שלום"