|
== רציחתו ==
בזמן [[גזירות אדריאנוס|גזרות הרומאים]] שאסרו על [[לימוד תורה|לימוד התורה]], לא הסכים רבי חנינא ללמד בסתר, אלא לימד תורה בגלוי ונתפס. וב[[כ"ז בסיוון]] [[הוצאה להורג|הוצא להורג]] ב[[שריפה]] על ידי ה[[קיסר]] לופינוס<ref>[[פרקי היכלות]] ח:ד</ref> כאחד מ[[עשרה הרוגי מלכות]] (תלמוד בבלי, [[מסכת עבודה זרה]], [http://pshita.cet.ac.il/sheet.aspx?SheetID=3967&Version=4 יחדף עי"ח, א']; [[ארבעה טורים|טור]], [[אורח חיים]] [[s:טור אורח חיים תקפ|סימן תקפ]]).
הגמרא (מסכת [http://pshita.cet.ac.il/sheet.aspx?SheetID=3967&Version=4 עבודה זרה יח.]) מתארת כי גופו נעטף בזמורות [[עץ (חומר גלם)|עץ]] והוא נשרף יחד עם [[ספר תורה|ספר התורה]] בו למד. כדי להאריך את [[עינויים|ייסוריו]], הניחו הרומאים על ליבו גיזי [[צמר]] ספוגים ב[[מים]], ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: "מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני". לתלמידיו סיפר שהוא רואה "גווילין נשרפין ואותיות פורחות" ([[קלף]] נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השריפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). ה[[תליין]] שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי [[עולם הבא]] אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף [[שבועה|נשבע]] לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה [[בת קול]] ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי ה[[עולם הבא]]; ועל כך אמר [[רבי יהודה הנשיא]]: "יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים" ([[תלמוד בבלי]], [[מסכת עבודה זרה]], דף י"ח, א'שם).
גם גורל בני משפחתו היה מר: על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של [[ברוריה]]) גזרו לישב בקובה של [[זנות|זונות]] (עעבודה זרה י"ז, יז:ב'). מסופר גם כי בנו נתפס לליסטות. (לפשע) ונהרג על ידי המלכות. ([[מסכת שמחות]] סוף פרק יב).
הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על [[חטא]] מועט, שהיה הוגה את [[השם המפורש]] באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, וכן בני ביתו נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.
|
