לודוויקו מאנין – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:LudovicoManin.jpg|250px|שמאל|ממוזער|[[דיוקן|דיוקנו]] של לודוויקו מאנין.]]

[[תמונהקובץ:Villa_Manin_-_Passariano.jpg|שמאל|ממוזער|280px|וילה מאנין, בה נחתם [[הסכם קמפופורמיו]].]]

'''לודוויקו מאנין''' (ב[[איטלקית]]: '''Ludovico Manin'''; {{כ}} [[14 במאי]] [[1725]] - [[24 באוקטובר]] [[1802]]) היה ה[[דוכס ונציה|דוכס]] ה-120 של [[ונציה]], ואחרון דוכסי [[רפובליקת ונציה|לה סרניסימה]]. מאנין כיהן כ[[דוכס ונציה|דוג'ה]] מאז בחירתו ב-[[9 במרץ]] [[1789]] ועד כיבוש העיר על ידי [[נפוליאון בונפרטה]] בשנת [[1797]].

מאנין נולד ב-14 במאי 1725, בעיר ונציה, והיה הבכור מבין חמשת ילדיהם של לודוויקו אלוויזה ומריה באסאדונה.

כאשר [[נפוליאון בונפרטה]] פלש ל[[איטליה]], ונציה ו[[גנואה]] לא הצטרפו לברית הערים האיטלקיות שהתנגדה לנפוליאון בשנת [[1795]], ושתי הערים נותרו נייטרליות. ב-[[15 באפריל]] [[1797]] נתן [[ז'אן-אנדוך ג'ונו]] אולטימטום לעיר להיכנע לנפוליאון. העיר ונציה סרבהסירבה מבלי לדעת שקיים נספח סודי ל[[הסכם לובן]] בו הבטיח נפוליאון שוונציה, [[דלמטיה]] ו[[איסטריה]] יועברו לשליטת [[אוסטריה]].

ב-[[25 באפריל]] [[1797]] נחת הצי הצרפתי בחופי ה[[לידו]]. הוונציאנים תקפו ב[[תותח]]יהם את הצי, ואף הטביעו את אחת הספינות, אולם הצי הוונציאני אשר כלל באותה עת 4 ספינות מלחמה ו-7 ספינות משמר לא יכל לעמוד בפני הצי הצרפתי. הדוכס נכנע ב-[[12 במאי]] [[1797]], ועזב את [[ארמון הדוג'ה]] יומיים לאחר מכן.

ב-[[16 במאי]] 1797 נכנסו החיילים הצרפתיים ל[[כיכר סן מרקו]], והסכם הכניעה נחתם., במסגרת ההסכםבמסגרתו הסכימה ונציה לשלטון צרפת והפכה לחלק מ[[ממלכת איטליה]].

{{סדרה|