לודוויג ברנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3:
 
==חייו, יצירותיו והשפעתו==
ברנה נולד ברחוב היהודים בפרנקפורט ליעקב ברוך, [[בנקאי]] אמיד ושתדלן במסדרונות השלטון. סבו היה פקיד ממשלתי. ברנה ואחיו זכו ל[[חינוך פרטי]] מקיף על ידי יעקב זאקס, ולאחר מכן על ידי רקטור משה מהגימנסיה. לבקשת אביו, נסע ברנה בגיל שש עשרה ל[[ברלין]] (1802) כדי ללמוד [[רפואה]] אצל [[מרקוס הרץ]]. הוא התגורר בביתו של הרץ ואשתו ה[[סלון ספרותי|טרקלינאית]] [[הנרייטה הרץ]] בת ה-38, שכלפיה הוא פיתח תשוקה אימפולסיבית. לאחר מות בעלה בשנת 1808, הוא חשף בפניה את רגשותיו והביע את הערצתו בסדרת מכתבים, אך נדחה על ידה. הרץ תיווכה בינו לבין פרופ' [[יוהאן כריסטיאן רייל]] והוא נרשם ללימודים ב[[אוניברסיטת האלה]], אך הישגיו בלימודים היו דלים, והוא נשלח ל[[גימנסיה]] על מנת לשפר את השכלתו. הוא נרשם אליה רק בשנת 1804, לאחר שהשתתף בשיעורי פילוסופיה אצל הנריק סטיוונס ו[[פרידריך שליירמאכר]].
 
בשנת 1807 נקלע לסכסוך קשה עם אביו בשל חוב, ו[[הליך]] אזרחי שנפתח נגדו נמשך עד שנת 1813. ברנה הוכרח לנסוע ל[[אוניברסיטת היידלברג]], כדי שתהיה לאביו שליטה טובה יותר במעשיו. כאן הוא נטש את לימודי הרפואה השנואים עליו ועבר ללמוד [[משפט חוקתי]] ו[[מדע המדינה]], שהיו קשורים לפקולטה לפילסופיה, וקיבל את ה[[דוקטורט]] שלו בפילוסופיה בשנת 1809. הוא נאלץ לעזוב שוב את האוניברסיטה, לאחר ששקע בחובות בהיידלברג.
 
עם שובו לפרנקפורט, הוא התקבל (1811) לעבודה כ[[אקטואר]] בשירות המשטרה בעיר, אך בשנת 1814 נאלץ להתפטר בגלל יהדותו, לאחר שההגבלות הדתיות חודשו עם מפלת [[נפוליון]]. הדיכוי ממנו סבלו יהודי גרמניה, שאותו חש כעת על בשרו, כמו גם הרעיונות שבערו בו לחירותל[[חופש|חירות]] מדינית כללית בגרמניה הניעו אותו להילחם בשמרנות הפוליטית ובשנאת היהודים שפשטה בגרמניה. הוא פנה לכתיבה ולעיתונות, דרכה ביטא את רעיונותיו בסגנון מושחז ונוקב, והיה לאחד מראשי הלוחמים ב"לו העריצים" שמשלו ב-36 מדינות [[הקונפדרציה הגרמנית]].
 
את דרכו העיתונאית החל בעריכת העיתונים הליברליים בפרנקפורט Staatsristretto ו-Zeitschwingen. בשנות 1818-1821 ערך את Die Wage ("המאזניים"), [[ירחון]] שהתייחד במאמריו הפוליטיים התוססים ובביקורות רבי העוצמה שנכתבו בעוקצנות תיאטרלית. העיתון דוכא בידי המשטרה וה[[צנזור]], ובשנת 1821 נטל ברנה הפוגה מן העיתונות ופרש לחיים שקטים בפריז, המבורג ופרנקפורט. בתקופה זו נרקמו [[אהבה אפלטונית|יחסים אפלטוניים]] בין ברנה לז'נט וואהל (Wohl), שנמשכו עד יום מותו. וואהל נתנה לו השראה וסייעה לו להתפנות לכתיבה, וכן סעדה וטיפלה בו בביתה במהלך השנים שקדמו למותו, לאחר שכבר נישאה לסלומון שטראוס.
שורה 13:
בשנת 1818 המיר את דתו ל[[לותרניות]], ושינה את שמו זמן קצר לפני הטבילה לקרל לודוויג ברנה, בנימוק שבשמו הקודם ניכר מיד מוצאו היהודי, מה שעלול לפגוע בפעילות ההוצאה לאור שלו. אולם אירועי השעה ומתנגדיו הספרותיים שבו והזכירו את מוצאו. במהלך [[פרעות הפ הפ]] בשנת 1819 יצא להגנת הנרדפים במאמר שכותרתו "לזכות היהודים" (Für die Juden), ובפתחו הוא כותב: {{ציטוטון|צריך היה לומר: לזכות הצדק והחירות, אך אילו היו בני אדם מבינים זאת לא היה לי צורך לדבר כאן}}. בתשובה לאחד ממתנגדיו כותב ברנה: {{ציטוטון|מנין לו למר קליין שאני יהודי? שמא מתוך כך שאני מגן על היהודים? וכי צריך אדם להיות יהודי כדי שיהיו לו דעות נוצריות?}}.{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=0HEHAAAAQAAJ&lpg=RA3-PA12&ots=x7GZs4dvQY&dq=LUDWIG%20BOERNE%20EINE%20KLEINIGKEIT&pg=RA3-PA15#v=onepage&q&f=false "איינע קלייניגקייט"], "דער וואגה", אתר [[גוגל ספרים]]}}
 
בעקבות [[מהפכת יולי]] (סתיו 1830), הוא מיהר לפריז בציפייה למצא שם הזדהות עם רעיונות החירות שלו. ברנה אמנם התאכזב מעט מתקוותיו, אך ממקום גלותו הספרותי הוא חדל מלהשקיף בחביבות על המצב הפוליטי בגרמניה, מה שהוסיף להט למכתבי הסאטירה המבריקים ("מכתבים מפריז" - 1830-1833, יצא לאור בפריז ב- 1834) שהחל לפרסם במיזם הספרותי האחרון שלו, Le Balance, תחייה של העיתון Die Wage. מכתבים מפריז, המהווה ציון דרך בהיסטוריה של העיתונות הגרמנית, הינו החיבור החשוב ביותר של ברנה, והופעתו קיבעה אותו כ[[הוגה דעות]] מוביל בגרמניה. חיבורו זה, כמו גם התקפותיו נגד מנהיג השמרנים [[מטרניך]] הוחרמו ברחבי [[פרוסיה]]. כמובכתביו כן פרסם כתבים בהםהשונים שלח חצי ביקורת ולעג נגד [[יוהאן וולפגנג פון גתה]], ו[[ולפגנגוולפגנג מנצל]], ו[[היינריך היינה]], עמו היה בתחילה בקשרי ידידות חמים. היחסים בין השניים עלו על שרטון בסוף חייו של ברנה, ולאחר מותו פרסם היינה את ה[[ביוגרפיה]] השנויה במחלוקת שלו, "על לודוויג ברנה" (1840).
 
יצירותיו של ברנה יוצאת דופן בסגנונן המבריק ובסאטירה המעמיקה שלהן. את הביקורת הטובה ביותר שלו ניתן למצוא ב'''מחשבות על ז'אן פול''' (1826), סופר שאותו אהד והעריץ בחום, וכן בסאטירה השנונה '''מנצל זולל הצרפתים'''. בנוסף כתב מספר סיפורים קצרים ורישומים, שהידועים מביניהם הם: Monographie der deutschen Post schnecke ו- Der Ess künstler.
 
ברנה נפטר ממחלת ריאות בפריז בפברואר 1837, שם נקבר בבית הקברות [[פר לשז]]. ז'נט שטראוס-וואהל ירשה את כל נכסיו, והוציאה לאור את הכתבים שהשאיר. על שמו של ברנה נקראיםהונצח רחובותברחובות רבים בגרמניה., בשנת 1849 ייסדו מהגרים גרמנים אתוכן העירבעיר [[ברנה (טקסס)|ברנה]] ב[[טקסס]], [[ארצותאותה הברית]].ייסדו כמומהגרים כן,גרמנים בשנת 1849. מאז שנת 1993 מעניקה כנסיית סנט פול בפרנקפורט מדי שנה את פרס לודוויג ברנה ל[[פובליציסט]]ים דוברי גרמנית.
 
==לקריאה נוספת==
*לודויג ברנה. לודויג מרכוס. ודויים. זכרונות - מאת היינריך היינה, תל-אביב: הוצאת מסדה, תש"ד