לודוויג ברנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: Find a grave |
מ ←חייו, יצירותיו והשפעתו: הגהה |
||
שורה 3:
==חייו, יצירותיו והשפעתו==
ברנה נולד ברחוב היהודים בפרנקפורט ליעקב ברוך, [[בנקאי]] אמיד ושתדלן במסדרונות השלטון. סבו היה פקיד ממשלתי. ברנה ואחיו זכו ל[[חינוך פרטי]] מקיף על ידי יעקב זאקס, ולאחר מכן על ידי רקטור משה מהגימנסיה. לבקשת אביו
בשנת 1807 נקלע לסכסוך קשה עם אביו בשל חוב, ו[[הליך]] אזרחי שנפתח נגדו נמשך עד שנת 1813. ברנה הוכרח לנסוע ל[[אוניברסיטת היידלברג]], כדי שתהיה לאביו שליטה טובה יותר במעשיו. כאן הוא נטש את לימודי הרפואה השנואים עליו ועבר ללמוד [[משפט חוקתי]] ו[[מדע המדינה]], שהיו קשורים לפקולטה לפילסופיה, וקיבל את ה[[דוקטורט]] שלו בפילוסופיה בשנת 1809. הוא נאלץ לעזוב שוב את האוניברסיטה, לאחר ששקע בחובות בהיידלברג.
עם שובו לפרנקפורט
את דרכו העיתונאית החל בעריכת העיתונים הליברליים בפרנקפורט Staatsristretto ו-Zeitschwingen. בשנות 1818-1821 ערך את Die Wage ("המאזניים"), [[ירחון]] שהתייחד במאמריו הפוליטיים התוססים ובביקורות רבי העוצמה שנכתבו בעוקצנות תיאטרלית. העיתון דוכא בידי המשטרה וה[[צנזור]], ובשנת 1821 נטל ברנה הפוגה מן העיתונות ופרש לחיים שקטים בפריז, המבורג ופרנקפורט. בתקופה זו נרקמו [[אהבה אפלטונית|יחסים אפלטוניים]] בין ברנה לז'נט וואהל (Wohl), שנמשכו עד יום מותו. וואהל נתנה לו השראה וסייעה לו להתפנות לכתיבה, וכן סעדה וטיפלה בו בביתה במהלך השנים שקדמו למותו, לאחר שכבר נישאה לסלומון שטראוס.
שורה 13:
בשנת 1818 המיר את דתו ל[[לותרניות]], ושינה את שמו זמן קצר לפני הטבילה לקרל לודוויג ברנה, בנימוק שבשמו הקודם ניכר מיד מוצאו היהודי, מה שעלול לפגוע בפעילות ההוצאה לאור שלו. אולם אירועי השעה ומתנגדיו הספרותיים שבו והזכירו את מוצאו. במהלך [[פרעות הפ הפ]] בשנת 1819 יצא להגנת הנרדפים במאמר שכותרתו "לזכות היהודים" (Für die Juden), ובפתחו הוא כותב: {{ציטוטון|צריך היה לומר: לזכות הצדק והחירות, אך אילו היו בני אדם מבינים זאת לא היה לי צורך לדבר כאן}}. בתשובה לאחד ממתנגדיו כותב ברנה: {{ציטוטון|מנין לו למר קליין שאני יהודי? שמא מתוך כך שאני מגן על היהודים? וכי צריך אדם להיות יהודי כדי שיהיו לו דעות נוצריות?}}.{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=0HEHAAAAQAAJ&lpg=RA3-PA12&ots=x7GZs4dvQY&dq=LUDWIG%20BOERNE%20EINE%20KLEINIGKEIT&pg=RA3-PA15#v=onepage&q&f=false "איינע קלייניגקייט"], "דער וואגה", אתר [[גוגל ספרים]]}}
בעקבות [[מהפכת יולי]] (סתיו 1830), הוא מיהר לפריז בציפייה למצא שם הזדהות עם רעיונות החירות שלו. ברנה אמנם התאכזב מעט מתקוותיו, אך ממקום גלותו הספרותי הוא חדל מלהשקיף בחביבות על המצב הפוליטי בגרמניה, מה שהוסיף להט למכתבי הסאטירה המבריקים ("מכתבים מפריז" - 1830-1833, יצא לאור בפריז ב- 1834) שהחל לפרסם במיזם הספרותי האחרון שלו, Le Balance, תחייה של העיתון Die Wage. מכתבים מפריז, המהווה ציון דרך בהיסטוריה של העיתונות הגרמנית, הינו החיבור החשוב ביותר של ברנה, והופעתו קיבעה אותו כ[[הוגה דעות]] מוביל בגרמניה. חיבורו זה, כמו גם התקפותיו נגד מנהיג השמרנים [[מטרניך]] הוחרמו ברחבי [[פרוסיה]].
יצירותיו של ברנה יוצאת דופן בסגנונן המבריק ובסאטירה המעמיקה שלהן. את הביקורת הטובה ביותר שלו ניתן למצוא ב'''מחשבות על ז'אן פול''' (1826), סופר שאותו אהד והעריץ בחום, וכן בסאטירה השנונה '''מנצל זולל הצרפתים'''. בנוסף כתב מספר סיפורים קצרים ורישומים, שהידועים מביניהם הם: Monographie der deutschen Post schnecke ו- Der Ess künstler.
ברנה נפטר ממחלת ריאות בפריז בפברואר 1837, שם נקבר בבית הקברות [[פר לשז]]. ז'נט שטראוס-וואהל ירשה את כל נכסיו, והוציאה לאור את הכתבים שהשאיר.
==לקריאה נוספת==
*לודויג ברנה. לודויג מרכוס. ודויים. זכרונות - מאת היינריך היינה, תל-אביב: הוצאת מסדה, תש"ד
|