קונסטנטין סטניסלבסקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 11:
במסגרת שיטתו, המכוונת למשחק ריאליסטי וכן, פיתח כלים לשחקן אשר מסייעים לו להיכנס אל הדמות שאותה הוא מגלם על כל פרטיה ולהגיע לכדי הזדהות מלאה ומשכנעת איתה. שיטתו של סטניסלבסקי (אשר מכונה "השיטה") מתבססת על: א. הבנה מקיפה של הנסיבות בהן פועלת הדמות ו-ב. פעולתו של השחקן כאילו נסיבות אלו היו נסיבות חייו שלו. כדי להשיג זאת מציע סטניסלבסקי לשחקן שתי טכניקות עיקריות: 1. זיכרון חוויותיו האישיות ("זיכרון ריגשי"- איך אני הרגשתי ופעלתי כשקרה לי דבר כזה) ו-2. דמיון פעיל ("magic if"- אילו דבר כזה היה קורה לי איך הייתי מגיב).
שיטתו של סטניסלבסקי אומצה על ידי אנשי תיאטרון מהעולם כולו והייתה לטכניקה המשפיעה ביותר בכל הנוגע להכשרת שחקנים ותפיסת אומנות המשחק, וככזו נמצאו לה ממשיכים ומפרשים רבים. אחד מהידועים שבממשיכים אלו, [[לי סטרסברג]], אשר ניהל במשך שנים רבות את "[[אולפן השחקנים]]" ב[[ניו יורק]], בו לימד את תלמידיו משחק ברוח שיטת סטניסלבסקי.
ב-14 השנים האחרונות של חייו הרכיב סטניסלבסקי את השיטה מחדש תוך שהוא דוחק הצידה את הפנייה הישירה לרגשות ומביא לקדמת עיסוקו של השחקן את העבודה השיטתית על עולם הדימויים של הדמות. לגישה זו קרא "שיטת הפעולות הפיזיות". את פיתוח השיטה המשיכו לאחר מותו קולגות כגון [[מיכאל צ'כוב]] ותלמידים שלו כמו [[מריה קנבל]] ו[[אנטולי וסילייב]].
שורה ארוכה של שחקנים ידועים, בהם מייסדי תיאטרון "[[הבימה]]", התחנכו על שיטתו. סטניסלבסקי עזר אישית, בשנת [[1917]] לאנשי "הבימה" להקים את תיאטרונם, הדריכם לקראת הופעתם הראשונה והעמיד לרשותם את תלמידו [[יבגני וכטאנגוב]] להיות להם לבמאי.
שורה 17 ⟵ 19:
==קישורים חיצוניים==
* [http://ludens.kolisot.co.il/?p=71 תחילת הדרך - אחד משחקניו של סטניסלבסקי מספר על המפגש הראשון עמו]
{{מיזמים|ויקיציטוט=קונסטנטין סטניסלבסקי|ויקישיתוף=Category:Constantin Stanislavski|שם ויקישיתוף=קונסטנטין סטניסלבסקי}}
| |||