אשראי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.4.6) (בוט מוסיף: es:Crédito, eu:Kreditu (finantza) |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
נטילת הלוואת אשראי נעשית תוך יצירת חוב כלפי המוסד הפיננסי, המבוטא לרוב ברישום חובה בחשבון שיש ללווה במוסד הפיננסי (לדוגמה, 'מינוס' ב[[בנק]]), או באמצעות מיצוי 'מכסה' המוקצית לנוטל הלוואת אשראי. אצל לקוחות רגילים בבנקים, ניטלת הלוואת אשראי בדרך כלל באמצעות כלי כמו [[כרטיס אשראי]]. בישראל, לדוגמה, כאשר אדם משלם באמצעות כרטיס אשראי, הוא נוטל הלוואה מחברת כרטיסי האשראי, אותה הוא פורע בתוך כחודש או לשיעורין.
רוב ההלוואות הניטלות באמצעות כרטיס אשראי הן לצורך תשלום עבור [[מוצרי צריכה]] שונים ועל כן כוללות בדרך כלל תוספת ריבית סמויה בדמות העלאת מחיר, שבאמצעותה מפצה את עצמו העסק המבצע את החיוב על התשלום שהוא נדרש לשלם לחברת כרטיסי האשראי עבור בדיקת העסקה, אישורה ורישומה ("דמי סליקה") ולרוב גם פיצוי על פרק הזמן שבין הרכישה להעברת התשלום מחברת כרטיסי האשראי למוכר.
סוג נוסף של אשראי מכונה "אשראי ספקים" או "שוטף פלוס". במתכונת אשראי זאת, ספק מוצרים או שירותים מספק את המוצר או מעניק את השירות ללקוח, ומקבל את התשלום עבורו לא באופן מיידי אלא כעבור זמן. ב[[ישראל]], מוכר מתן אשראי כזה בשם "שוטף פלוס" ובו התשלום מתבצע מספר הימים המצוין לאחר ה-1 בחודש העוקב, כך שוטף פלוס 30 לעסקאות שבין 1 לבין 28 בפברואר ישולמו ב-30 במרץ. מספר ימי האשראי מעבר לשוטף תלוי בהסכם בין הספק ללקוח. במתכונת זו, ספק המוצר או השירות מוותר על תשלומי [[ריבית]] אותם היה יכול לקבל אילו היה הכסף מועבר לרשותו מידית. מקבל השירות, לעומתו, נהנה מתשלומי ריבית על סכומי הכסף שאת הוצאתם עיכב. יתר על–כן, הספק מחויב בתשלומים שוטפים אחרים שאין לעכבם. לדוגמה, ספקים נדרשים לשלם את סכום ה[[מע"מ]] שהוסיפו לעסקה, לשלם משכורתם של עובדים, וכדומה.
| |||