רכוש פרטי – הבדלי גרסאות

השימוש במונח רכוש פרטי התפתח במהלך [[המאה ה-18]] כפועל יוצא של [[המהפכה התעשייתית]] אשר יצרה מעמד חדש של אנשים פרטיים אשר הפכו לבעלי שליטה על [[גורמי יצור]] וקרקע.

 

 

על פי התאוריה הכלכלית-פוליטית, קיימת הבחנה בין רכוש פרטי כגון מוצר צריכה כלשהוא, לבין רכוש פרטי שהוא הון המשמש כאמצעי יצור.

הראשון משמעותו היא כי בעל הרכוש יכול למנוע מאחרים להשתמש או לקבל חזקה או שליטה ברכושו ללא הסכמתו. לעומת זאת השליטה ברכוש שהוא אמצעי יצור מתייחס לשליטתם של בודדים בכלים המאפשרים להם להגדיל את רכושם הפרטי כתוצאה מעבודתם של אחרים.

 

 

תומכי ההשקפה הכלכלית ה[[ליברליזם|ליברלית]] המכונים לעיתים גם [[קפיטליזם|קפיטליסטים]], רואים ברכוש הפרטי אבן יסוד בבניתה של חברה בריאה המתנהלת בתהליך של צמיחה והתפתחות. כך למשל על פי השקפה זו, הבעלות הפרטית על קרקע, דוחפת את בעליה לפעול לפיתוח שלה, אשר תוצאתו תהיה שיפור הרווחה לכלל הציבור כתוצר של השימושים בקרקע המפותחת ובתוספת המס שיגבה מן הבעלים בגין הפיתוח לטובת אוצר המדינה. יחד עם זאת, העלאת ערכה של הקרקע פועלת לטובת בעליה אשר סך הערך של רכושו הפרטי עולה.

המצדדים בזכויות האדם להחזקה של רכוש פרטי, טוענים עוד כי עצם ההחזקה של רכוש פרטי מעניקה לבעליה תחושה של יציבות כלכלית וחברתית, ולכן בעלי רכוש פרטי יפעלו להקפדה על אכיפת חוק ושמירה על בטחון רכושם על מנת לשמר את הסדר הקיים המעניק להם את תחושת הבטחון. בעלי רכוש פרטי שואפים לצימצום תופעת השחיתות הציבורית בקרב בעלי התפקידים השונים בממשל שכן שחיתות ציבורית מהווה איום על רכושם וערכו.

 

 

בעלי ההשקפה הכלכלית מן האסכולה ה[[סוציאליזם|סוציאליסטית]] טוענים כי החזקה ושליטה על רכוש בידי אנשים פרטיים מצמצמת את פוטנציאל הצמיחה היצרני של הכלכלה.