אבק שרפה נטול עשן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←רכיבי אבק שריפה: הגהה |
מ ←היסטוריה: הגהה |
||
שורה 28:
כבר מתקופת מלחמות [[נפוליאון]], מפקדים בצבא התלוננו על הקושי במתן פקודות בשדה קרב שמכוסה בעשן סמיך כתוצאה משימוש באבק שריפה שחור. צעד משמעותי בפתרון הבעיה היה גילוי "כותנת נפץ" (או בשמה המדעי יותר – [[ניטרוצלולוזה]]) על ידי [[כריסטיאן שונביין]] ב-[[1846]]. שקידם את השימוש שלה גם כ[[חומר נפץ]].
ניטרוצלולוזה הייתה יותר עוצמתית מ[[אבק שריפה]], וגם, באותה תקופה, פחות יציבה. שתי התכונות הקשו על השימוש בה: חוסר היציבות הפך את החומר למסוכן בתנאי שדה ועוצמתו הגבוהה גרמה לכך שכלי נשק שיכלו לירות אלפי כדורים עם אבש"ש, היו נשחקים לאחר מאות בודדות של כדורים עם אבק השריפה החדש. לכן הוא לא הפך נפוץ, לא בכלי נשק קטנים ולא בכלים ארטילריים. בנוסף לכך, תוך זמן קצר התרחשו מס' תאונות ופיצוצים קטלניים במפעלי ניטרוצלולוזה, שנבעו מחוסר היכרות עם רגישות החומר והיעדר שיטות לייצובו. כל אלה גרמו לכך שזמן קצר לאחר הגילוי, כותנת הנפץ יצאה משימוש
ב-[[1884]] [[פול ווייל]] המציא אבק שריפה נטול עשן בשם Poudre B, עשוי מתערובת [[ניטרוצלולוזה|כותנת נפץ]] עם [[אתר (כימיה)|אתר]] ו[[כוהל|אלכוהול]]. התערובת עוצבה לצורת דפים דקים אשר נחתכו לפתיתים בכל גודל רצוי. החומר שנוצר, שמוכר היום כ[[פירוצלולוזה]], מכיל פחות [[חנקן]] מכותנת נפץ והוא פחות נדיף. תכונה מועילה במיוחד של חומר זה היא שהוא בוער רק כאשר הוא נמצא תחת לחץ, מה שהופך אותו לנוח יותר לטיפול.
| |||