לטינית וולגרית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עיצוב, עיצוב |
מ ←התפתחותה של הלטנית הוולגארית: כתב נטוי |
||
שורה 11:
הלטינית הוולגארית התפתחה מן השפה הלטינית הקלאסית. היא שימשה בצורות שונות בארצות השונות שברחבי האימפריה הרומית, ניבים שהתפתחו עם הזמן לשפות הרומאניות - הנפוצות שבהן: [[ספרדית]], [[איטלקית]], [[צרפתית]], [[רומנית]], [[קטלאנית]], ו[[פורטוגזית]].
תושבי רומא עצמה לא דיברו לטינית קלאסית וגם האריסטוקרטים השתמשו בזו כשפת הכתב. לטינית וולגארית היוותה את שפת הדיבור ונוכחותה תועדה מעט בכתבים מן התקופה. בכמה מן ההתכתבויות האישיות של [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] ניתן למצוא שימוש בשפה המדוברת של בני רומא, לטינית שאינה פורמלית במבנה או מלוטשת כלטינית הקלאסית. עדות נוספת ניתן למצוא ב'''[[סטירוקון]]''' של [[פטרוניוס]], בחלק המתאר את משתה טרימלכיו.
את היווצרותה של הלטינית הוולגארית מן הלטינית הקלאסית ניתן ליחס לשלושה גורמים מרכזיים: ההתפתחות הטבעית המואצת יותר של שפת הדיבור ביחס לשפת הכתב; השימוש בלטינית בקרב חיילים שגוייסו מכל רחבי האימפריה ועיוותו את מבנה ותיבלו אותה בביטויים התואמים את שפת האם שלהם; התפשטות השפה הלטינית כחלק מהתרחבות האימפריה הרומית, אל עמים דוברי שפות אחרות, שתרמו גם הם להתפתחותה.
| |||