קורבן אשם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 20:
 
==אשם שפחה חרופה==
'''שפחה חרופה''' היא "שפחה כנענית" שנשואה ל[[עבד עברי]]<ref>למשמעות הביטוי "חרופה", ובלשון התורה בויקרא יט,כ "נחרפת לאיש", ראו [[רש"י]], רבי [[אברהם אבן עזרא]] ו[[רמב"ן]] שם.</ref>. פירוש הדברים: "שפחה כנענית" היא גויה שמכרה את עצמה כשפחה ליהודי, ועם קבלתה כשפחה בביתו עברה תהליך הדומה ל[[גיור]] ([[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] וקבלת מצוות התורה). כל עוד היא שפחה - היא רשאית לקיים חיי נישואין עם עבד, כנעני או עברי, אבל מבחינה משפטית נישואיה אינם תופסים, והיא לא "אשת איש" במלוא מובן המילה. אם היא התקדשה לעבד עברי<ref>כלומר, העבד נתן לה טבעת נישואין ואמר לה: "הרי את מקודשת לי" וכו', מתוך הסכמה, כמקובל בין בני זוג יהודים.</ref> - אסור לאדם אחר לקיים עמה יחסי אישות. ואם עשה כן - אינו חייב מיתה, כדין [[ניאוף]] עם [[אשת איש]] מוחלטת, אלא עליו להביא קורבן אשם. האשה עצמה, לעומת זאת, אינה מביאה קרבן, אלא חייבת [[מלקות (הלכה)|מלקות]]<ref>בדרך כלל באיסורי [[גילוי עריות]] האיש והאשה העושים את העבירה שווים בעונשם או בכפרתם, אולם במקרה זה התורה מבדילה בין כפרת האיש לבין עונש האשה. כנראה טעם הדבר, שהתורה מצפה מאשה הנשואה באופן חלקי להתייחס לנישואיה באופן יותר מחייב, מאשר ניתן לצפות לכך מאדם זר. הסבר אחר: מבחינת האיש, שהוא בן חורין, יש בקשר זה חילול לקדושתו, ולכך מתאים האשם, מה שאין כן מבחינתה של השפחה ([[רש"ר הירש]]).</ref>.
 
בהגדרה המדויקת של מעמד אשה זו נחלקו תנאים<ref>משנה מסכת כריתות פרק ב משנה ה</ref>: [[רבי ישמעאל]] סובר כאמור, שמדובר בשפחה כנענית. [[רבי עקיבא]] סובר, שאין כל תוקף לנישואיה של שפחה כנענית<ref>ראו שמות כא,ד</ref>, והתורה חייבה קרבן רק במצב מיוחד של "חציה שפחה וחציה בת חורין". הדבר אפשרי אם אשה הייתה שפחה של שני שותפים, ואחד מהם שיחרר אותה<ref>רבי עקיבא לומד זאת מן הפסוק: "והפדה לא נפדתה", ממנו משתמע שבמידה מסוימת כן נפדתה והשתחררה, אך לא לגמרי.</ref>.