מדע ומגדר – הבדלי גרסאות

'''מדע ומגדר''' הוא תחום מחקר הבוחן את השפעותיהם ההדדיות של ה[[מדע]] וה[[מגדר]]. התמקדותו העיקרית היא בשאלות בדבר מיקומן של ה[[אישה|נשים]] במדע לאורך ההיסטוריהה[[היסטוריה]], ובאופנים שבהם [[ידע]] ומדע מושפעים מה[[סטריאוטיפ|סטריאוטיפים]]ים המגדריים השוררים ב[[חברה]] ומיחסי כוח בחברה בכלל. התחום עוסק גם בדרכים שבהם תובנות פמיניסטיות יכולות לתרום להתנהלות המחקר המדעי וייצור הידע בכלל, כשיפור השיטות הקיימות או כחלופה להן.

תחום זה שם את הנשים במוקד תשומת הלב המחקרית, אך לא עוסק בנשים באופן אקסלוסיביאקסקלוסיבי, אלא גם בקשר בין המדע ליחסי [[כוח (סוציולוגיה)|כוח]] בחברה באופן כללי.

[[הגל השני של הפמיניזם]] הופיע ב[[שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70|ה-70]] של [[המאה העשריםה-20]] ב[[מדינות המערב]], ובמסגרתו נטען, בין היתר, כי רק פירוקו של הסדר הפטריארכלי מן היסוד יאפשר לנשים להשתחרר ממעמדן החברתי הנחות.

טענתן הבסיסית של חוקרות פמיניסטיות של המדע היא שכל חברה מושפעת באופן [[לא -מודע]] מהסטריאוטיפים המגדריים שבהּ. כך, המדע איננו מצליח לשמור על האובייקטיביותה[[אובייקטיביות]] הראויה, ומכיל [[נטאי|הטיות]] מגדריות.

* [[הקשר הגילוי]], שהוא הרקע או ההשראה של המדען להעלות השערות שונות – מה גרם למדען להעלות השערה מסוימת? (לדוגמה, סביבה טבולת [[גזענות]] תעורר במדען השראה להעלות [[היפותזה]] בדבר הבדלים ביולוגים בין [[גזע (אדם)|גזע]]יםגזעים).

* [[הקשר הצידוק]], שהוא הסביבה של המדען ל[[הפרכה|הפרכת]], [[אישוש]], ניפוי או הצדקת ההשערות שהעלה – באיזו צורה המדען מוכיח ומצדיק את השערתו? (לדוגמה, בחירת כלי מחקר [[תצפית (מדע)|תצפיתתצפיתי]]י לצורך מחקר העוסק בהבדלים הביולוגים בין הגזעים)

רוב הזרמים בפילוסופיהב[[פילוסופיה של המדע]] גורסים כי כל השפעה בהקשר הגילוי היא לגיטימית, כל עוד התאוריה עומדת בסטנדרטים המדעיים המוסכמים בהקשר הצידוק. כלומר, כלי השיטה המדעית הם אובייקטיבים, ומאפשרים סינון של הערכים החברתיים מתוך התאוריה.<ref>אוקרהוליק, עמ' 200.</ref>

הא גורס כי המדע מושפע במידה רבה מהטיות מגדריות, אך עליו לשאוף ל[[אובייקטיביות|אובייקטיביות]], כלומר, ניתן להפריד בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק. לפיו, הטיה מדעית היא כישלון המדע לעמוד בסטנדרטים שאותם הציב לעצמו במטרה להשיג אובייקטיביות.

כדי להימנע מחדירת ההטיות המגדריות למדע, ממליצה גישה זו לקיים [[פלורליזם]] בהקשר הגילוי, ולהגביר חשיבה ביקורתית, שתבדוק האם הכלים בהם משתמש המדע אכן אובייקטיביים, ותסייע להסרת ההטיות.<BR>

אחת מהביקורות החריפות של זרם זה כלפי המדע היא שהדרתןש[[הדרה|הדרתן]] של נשים מהמדע פוגעת ביכולתו של המדע להתקרב ל[[אמת]]. כלומר, הכלת נשים במדע היא צעד חשוב לא רק כדי לאפשר לנשים [[שוויון]] מלא, אלא כדי לאפשר למדע לייצר ידע טוב יותר.

שיטה זו קיבלה הכרה בעולם המדעי,{{הערה|ינאי, עמ' 358.}} שאימץ כמה מהמלצותיה, למשל עריכת [[ניסוי קליני|ניסויים קליניים רפואיים]] גם על נשים ולא על גברים בלבד, כפי שהיה מקובל שנים רבות מתוך ההנחה המוטה שההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים לגברים אינןאינם משמעותיים בקביעת יעילות ה[[תרופה|תרופות]] הנחקרות ו[[תופעת לוואי|תופעות הלוואי]] שלהן (דבר שנקבע בחוקב[[חוק]] ב[[ארצות הברית]] בשנת [[1990]]).

חוקרות פמיניסטיות העוסקות ב[[רפואה]] מפתחות גישה רפואית מגדרית, על פיה יש להכיר בהבדלים בין [[גוף]] האישהה[[אישה]] וגוף הגברה[[גבר]], ולכן מחקרים שבוצעו על גברים לא בהכרח נכונים לגבי נשים. הן ממפות את ה[[סימפטום|סימפטומים]] השונים שמגלים נשים וגברים, ומאפשרות לתת להןלהם פרשנות מותאמת-מין. בנוסף, מנסה המדע לייצר מוצרים וטיפולים המותאמים באופן ייחודי לצרכיהן של נשים (מפורסמת היא האימרה כי "אם גברים היו סובלים מ[[וסת#תסמיני הווסת|כאבי מחזור]], כבר מזמן היו מוצאים להם פתרון").

האמפריציזם הפמיניסטי מקביל לגישת [[פמיניזם ליברלי|הפמיניזם הליברלי]] בזרם הכללי של הפמיניזם. הפמיניזם הליברלי צמח ב{{ה|מאה ה-19}}, והתמקד בהבטחת [[שוויון [[זכויות]] לנשים, מתוך ההנחה שכל בני האדםה[[אדם]] שווים זה לזה. כמו האמפיריציזם הפמיניסטי, גם הפמיניזם הליברלי מציע תיקונים במסגרת כללי החברה המקובלים. לפי זרם זה, הדרת נשים מהחיים הציבוריים פוגעת בחברה השואפת לשוויון, כפי שהדרתן מהעולם המדעי הוא עוול [[אפיסטמולוגיה|אפיסטמי]], שפוגם ביכולת ההתקרבות לאמת והאובייקטיביות. מאבק הדגל של זרם זה היה בפתיחת [[זכות בחירה לנשים|זכות הבחירה בפני נשים]] ובביטול [[הפליהאפליה]] בלתי מוצדקת במקומות עבודה.

מייצגת בולטת של האמפריציזם הפמיניסטי היא ה[[פילוסוף|פילוסופית]] [[הלן לונג'ינו]]. לונג'ינו טוענת שמכל מקבץ של נתונים וראיות מדעיים, ניתן לגזור כמה תאוריות. כלומר, הראיות לא קובעות את התאוריהה[[תאוריה]] באופן חד משמעי.{{הערה|לונג'ינו, עמ' 127.}} לפיה, ערכים שונים, מדעיים וחברתיים כאחד, הם אלו שמכריעים את הבחירה בין התאוריות השונות. מצב זה מכונה [[תת-היקבעות של תאוריה על ידי הראיות]] (underdetermination of theory by evidence).

# '''שמירה על ערוצי ביקורת פתוחים''' – יש להרבות במסגרות המעודדות ביקורת, כמו כנסים וכתביו[[כתב עת מדעי|כתבי-עת מדעיים]], ולעודד במיוחד השמעת דעות מיעוט. בנקודה זו היא נסמכת על התאוריה של [[ג'ון סטיוארט מיל]], לפיה, כדי להגיע לאמת יש להקשיב לכמה שיותר דעות וביקורות. לטענתה, בחוסר השמעה של דעות יש עוול אפיסטמי, שמונע מאיתנו להגיע לאמת המדעית.

[[גישת העמדה האפיסטמית]] טוענת שהמדע אינו צריך לשאוף לאובייקטיביות במובנה המסורתי, ושאין נקודת מבט אחת ויחידה ממנה ניתן לראות את המציאות בכללותה בצורה מושלמת. זאת כיוון שהידע הנרכש קשור בהכרח בנקודת המוצא של רוכש הידע, ולא ניתן לניתוק ממנה. כלומר, לא ניתן להפריד בין הקשר הגילוי והצידוק. למשל, את [[תורת האבולוציהה[[אבולוציה]] של [[צ'ארלס דרווין|דרווין]] לא ניתן לנתק מכך שדרווין היה [[גבר]], [[האדם הלבן|לבן]], בן [[המעמד הגבוה]].

[[סנדרה הארדינג]], המייצגת הבולטת של זרם זה, טוענת שלא ניתן להפריד בין ערכי המדע לערכים של מי שהכתיבו אותם, שהיו ברובם גברים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה.{{הערה|ינאי, עמ' 257.}} לשם חקירת הערכים המדעיים, ועשיית מדע נכון יותר, יש להתבונן דרך עיניהם של אלו שלא שייכים למערכת הערכים ההגמוניתה[[הגמוניה|הגמונית]] הזו. כלומר, בעשיית מחקר עלינו לתת עדיפות לדעות ולנקודת המבט של המודרים מהחברה. למשל, אם ברצוני לערוך מחקר בנושא [[דיכוי]], עליי לתשאל [[עבד|עבדים]]ים, כיוון שבידיהם הידע העודף בנושא.

זרם זה מקביל ל[[פמיניזם תרבותי|פמיניזם התרבותי]], שצמח כביקורת על הפמיניזם הליברלי. הוא גורס כי לנשים יש [[אופי]], [[זהות]] וצרכים שונים מאלו של גברים; כדי לאפשר להן שוויון אמיתי, תוך קבלת שונות זו, יש לספק להן את צרכיהן המיוחדים. לדוגמה, כדי לאפשר לנשים להשתלב במערכת התעסוקתית, יש לשנות את [[שוק העבודה]] כך שיענה על צרכיהםצרכיהן, ויאפשר להן, לדוגמה, לסיים את יום העבודה בשעה מוקדמת כדי להתפנות לטיפול בילדיהן. הדמיון בין גישות אלו הוא ששתיהן מכירות בשונות בין גברים ונשים, ומציעות שינוי במסגרת כדי להכיל שונות זו.

[[פמיניזם פוסטמודרני במדע|הפמיניזם הפוסטמודרני במדע]] טוען כי המדע הוא כלי גברי לשליטה ולשעבוד של הטבעה[[טבע]] ושל החברה האנושית, ובפרט של נשים. כך למשל, השאיפה המדעית לאובייקטיביות ולידע היא כסות לניסיון לפתח כלים לשליטה ולצבירה של כוח. גישה זו היא הרדיקלית מבין השלוש, מכיוון שהיא מערערת על עצם הלגיטימיות של המדע. המייצגת הבולטת של זרם זה היא [[דונה הארווי]].

כדי לנתק את המדע מהשיעבוד למסגרת הערכים הגברית, טוענות החוקרות מגישה זו שיש צורך בשינוי רדיקלי בפרקטיקות הידיעה (הדרכים שבהן המדע צובר ידע). בראש ובראשונה, לדידן, יש לבטל את ההבחנה בין החוקר לנחקר. לפיהן, לחוקר אין יכולת אמיתית לתצפת על העולם מנקודת מבט חיצונית. גישה נכונה ביחס לעולםל[[עולם]], המאפשרת הבנה עמוקה עליו, תתקבל רק אם יתפוס החוקר את העולם כמכלול, יראה עצמו כחלק ממנו ולא כשולט בו, ויקבל את ההזדהות והשיוך ככלי חקירה לגיטימי. דוגמה לצורת מחקר העולה בקנה אחד עם גישה זו, על פי התומכות בה, היא של מדעניות העוסקות בחקר [[הומינואידים|קופי האדם הגיעות]] שנכנסו לכלובי הקופים והפכו להיות חלק מקהילתם, זאת כדי להבינה מבפנים, בניגוד למחקר על ידי גברים שהסתפק בתצפית ורישום מבחוץ.

גישה זו מקבילה ל[[פמיניזם רדיקלי|פמיניזם הרדיקלי]], שהתבטא בעיקר בזירה המשפטית. הפמיניזם הרדיקלי גורס כי ה[[משפטים|משפט]] הוא אחד מהכלים לשעבוד האישה, והאמצעי לתיקונו הוא פירוק יחסי הכוחות של שולט (גבר) ונשלטת (אישה). מובילת גישה זו היא [[קתרין מקינון]], מחלוצות הפמיניזם המשפטי, ופרופסור ידועת שם למשפטים מאוניברסיטתמ[[אוניברסיטת מישיגן]]. מקינון טוענת כי המשפט, והחברה בכלל, הם מסגרת המבנה יחסי כוח בין גברים לנשים. מייצגת גישה זו ב[[ישראל]] היא [[אורית קמיר]], המיישמת את תפיסתה של מקינון בעיקר בנושא [[פורנוגרפיה]] ו[[הטרדה מינית|הטרדות מיניות]].

בהיסטוריהב[[היסטוריה של המדע]] מנקודת המבט הפמיניסטית ישנם שלושה סגנונות כתיבה עיקריים:

האנתרופולוגיתה[[אנתרופולוג|אנתרופולוגית]] אמילי מרטין טוענת כי פירוש תפקידי ה[[תא זרע|זרע]] וה[[ביצית]] בתהליך ה[[הפריה]] מושפע מתפיסת [[תפקידי מגדר|התפקידים המגדריים]] בחברה.{{הערה|The Egg and the Sperm: How Science Has Constructed a Romance Based on Stereotypical Male-Female Roles

Vol. 16, No. 3 (Spring, 1991), pp. 485-501 }} – הביצית הפסיבית, בתפקיד "[[היפהפייה הנרדמת]]", מחכה בסבלנותב[[סבלנות]] לזרע האקטיבי, בתפקיד "[[האביר על הסוס הלבן]]", שלאחר מרוץ ותוך הבסתם של זרעים אחרים, מגיע וחודר אליה.

בשנות ה-70 של המאה העשרים, מתוך צפייה ב[[מיקרוסקופ אלקטרוני]], עלתה ההשערה שלביצית יש מעין [[ריסון (ביולוגיה)|שערות]], שבאמצעותן היא בוררת ומכוונת את הזרעים שהיא "מעוניינת" בהם, ושייתכן כי תפיסת התפקידים המסורתית שגויה. נושא זה טרם הוכרע, אך טענת המאמרה[[מאמר מדעי|מאמר]] היא שההשפעה של תפקידים מגדריים הייתה כל כך חזקה, שנוסף על כך שעיוותה את דרך הפרשנות, היא גם השפיעה על בחירת מושאי הבחינה.

המחקר בתחום זה התרכז לרוב בתיאור חברת הגברים, זכר האלפא, יחסי הכוחות בין הזכרים בלהקה, [[אלימות]] וזיווגים. זאת מתוך ההנחה שה[[זכר|זכרים]]ים קובעים את מבנה החברה, ותפקידן של ה[[נקבה|נקבות]] מוגבל בעיקר לרבייה. כשפמיניסטיות החלו לחקור תחום זה בשנות השבעים, הן חשפו את מקומן של הנקבות, את [[התנהגות|התנהגותן, את היחסים החברתיים השונים בלהקה, החברויות, גידול הצאצאים ומעורבותומעור]]בות הזכרים בהם. שינוי נוסף שהציעו חלק מחוקרות אלו בתחום הוא דרך החקירה – הן דרשו בחינה דרך הזדהות, השתלבות ו[[אמפתיה]] על פני חקירה מרחוק.

החלוקה המקובלת לתקופות נעשית לפי החומר העיקרי שממנו נעשו כלי [[ציד]] ([[תקופת האבן]], [[תקופת הברונזה|תקופת הברונזה]] וכו'), מתוך ההנחה שה[[ציד]]שהציד היה תפקידו העיקרי של הזכר בלהקה. ה[[ארכאולוג|ארכאולוגיות]]יות הפמיניסטיות עירערו על תפיסה זו, והציעו שאת סיפורה של האנושות ניתן לספר גם דרך חומרים אחרים. לדוגמה, [[דיג]], שבו עסקו בעיקר נשים, היה מקור [[תזונה]] עיקרי בחברות ימיות, ובמהלך השנים השתכללה ביותר רשת הדייגים. כאלטרנטיבה לסוג כלי הציד, סוגה של הרשת יכול לציין את שם התקופה ולהוות בסיס לחלוקה לתקופות, וכך גם סוגי [[חרס|חרסים]], [[אריג|אריגים]] ועוד.

יותר מכך, חוקרות אלו טענו שההיסטוריה בכללותה מספרת את סיפורם של גברים ממעמד גבוה, ולכן עוסקת בעיקר ב[[מצביא|מצביאים]]ים פוליטיים וב[[מלחמה|מלחמות]], תוך התעלמות משאר שכבות האוכלוסייה, בכללן נשים, [[ילד|ילדים]], [[נכות|נכים]] ועוד. לטענתן, התמקדות בסיפורן של נשים היה מוביל לחלוקה שונה לחלוטין של התקופות ההיסטוריות, ומשנה את ה[[נרטיב]] ההיסטורי כולו.

במחקרים רבים בעבר, נתפס [[גוף]] האישהה[[אישה]] כנחות מזה של הגברה[[גבר]]. בימי [[יוון העתיקה|היוונים]], נחשב גוף האישה לגוף גבר פגום. [[אריסטו]] טען שהגברים מייצרים יותר חום, מה שגורם לאיברים הגבריים לצאת החוצה ולהמשיך להתפתח, לעומת האיברים הנשיים שנשארים פנימיים ולא מפותחים.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 499.}} כך למשל הושוו ה[[שחלה|שחלות]] ל[[אשכים]], ה[[רחם]] ל[[שק האשכים]] וה[[ואגינה|וואגינה]] ל[[פין]] לא-מפותח.

בסביבות [[המאה ה-17]] החלו להתייחס לגוף האישה ולגוף הגבר כשני דברים נפרדים ושונים, ולא כצורה אחת, שמפותחת יותר אצל הגבר. [[מודל]]יםמודלים מתקופה זו והלאה מציגים את הנשים כשונות באופן [[אנטומיה|אנטומי]] מהותי מגברים: [[רגל|רגליהן]] קצרות יותר, [[אגן הירכיים]] רחב יותר, וה[[גולגולת]] שלהן קטנה יותר יחסית לגופן, כך ש[[מוח|מוחן]]ן קטן יותר בהתאם.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 500.}}כך, למשל, כך, בספר אנטומיה משנת [[1829]] מוצג [[שלד]] הגוף הגברי במקביל לשלד של [[סוס]], דבר המעיד על יציבות וחוזק הגבר, ושלד האישה במקביל לשלד של [[יען]], מה שמדגיש את אגן הירכיים הרחב, הצווארה[[צוואר]] העדין והגולגולת הקטנה.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 501–502.}}

במאה ה-19 הציגו מודלים שונים את האישה כנתונה למניפולציות מערכות[[מערכת הרבייה]] שלה, דבר הגורם לה ליתר [[רגשנות]], חוסר [[רציונליות]] ו[[היסטריה]].{{הערה|באולר ומרוס, עמ' 499.}} (המילה "היסטריה" [[אטימולוגיה|מגיעה]] מהמילה ה[[יוונית]] ל[[רחם]].) מכיוון שמערכת הגוף של האישה נתונה לחוסר יציבות, על גופה להיות תחת פיקוח ושליטה. לאור תפיסה זו, לנשים אין מקום במילוי תפקידים הדורשים ריסון רגשי וחשיבהו[[חשיבה]] אבסטרקטית (כמו למשל התעסקות במדע).

חוקרים אשר מתבססים על תאוריית הברירהה[[ברירה טבעית|ברירה הטבעית]] מסבירים את מקומן של הנשים בחברהב[[חברה]] באמצעות המסלול האבולוציוני השונה בהתפתחות גברים ונשים. כך למשל, בספרו '''[[מוצא האדם]]''' טען דרווין שהגברים התפתחו תוך שהם נאלצים להתחרות ביניהם על זיווג עם הנשים המושכות ביותר, החזקים ביותר זכו לזיווג ועל ידי כך העבירו את יתרונותיהם לדור הבא. מהלך זה גרם לכך שלאורך האבולוציהה[[אבולוציה]], הגבר פיתח יכולות חשיבה ודמיוןו[[דמיון]] מפותחות יותר, כמו כןגם [[חוש|חושים]] מחודדים ויכולות [[מוטוריקה|מוטוריות]] גבוהות. לעומת הגברים, יתרונן של הנשים היה ביופייןב[[יופי|יופיין]], לא בחוזקן או בתושייתן. מכיוון שתכונות אלו לא העניקו להן יתרון, הן התפתחו פחות בקרב נשים.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 503.}}

חוקרות פמיניסטיות מבקשות לקעקע תפיסהתפישה זו, ולהסביר את ההבדלים בין גברים ונשים כהבדליים איכותיים, ולא כמותיים.

סגנון זה מבקש להעלות לקדמת הבמה את סיפורן של מדעניות גדולות לאורך ההיסטוריהה[[היסטוריה]], שלא קיבלו הכרה מספקת בימי חייהן. לדעת העוסקות בתחום, הכנסת סיפוריהן לנרטיב המדעי, הדל בגיבורות, תחזיר להן את [[כבוד|כבודן]] הראוי, תעודד נשים נוספות לעסוק במדע, ותרחיב את יריעת הידעה[[ידע]] ההיסטורי.

מטרת תחום חקר זה הינה להציג את המורכבות העומדת בפני נשים המתפקדות בעולם המדע, ולחשוף את האפליהה[[אפליה]] שהייתהשהיתה נחלתן של מדעניות רבות, דוגמת [[מארי קירי]], [[רוזלינד פרנקלין]], [[ליסה מייטנר]] ורבות נוספות.

'''[[מארי קירי]]''' – הייתה האישה הראשונה שלימדה ב[[סורבון]] ב[[פריז]], וזכתה פעמיים ב[[פרס נובל]], על תגליותיה בתחום ה[[פיזיקה]] ([[1903]]) וה[[כימיה]] ([[1911]]). למרות הצלחתה המדעית הכבירה, נאלצה להתמודד עם מכשולים רבים שנבעו מהיותה אישה – חשד שהיא מנהלת [[מאהב|רומן]] עם עמיתה הנשוי, ה[[פיזיקאי]] [[פול לנז'ווין]], כמעט מוטט את הקריירהה[[קריירה]] שלה. בנוסף, היא לא התקבלה ל{{ה|אקדמיה הצרפתית למדעים}} גם לאחר קבלת פרס נובל.

'''[[רוזלינד פרנקלין]]''' – [[כימיה פיזיקלית|כימאית פיזיקלית]] שעבדה על גילוי מבנה ה[[די-אן-איי]]. תרומתה לפיצוח הדי-אן-איי הייתה מכרעת, בעיקר בזכות [[תצלום רנטגן]] ברור שצילמה, שממנו ניתן היה להסיק את המבנה הסלילי של מולקולת הדי-אן-איי. התצלוםה[[תצלום]] נלקח ממנה ללא רשותה על ידי עמיתה [[מוריס וילקינס]], והוצג ל[[פרנסיס קריק]] ול[[ג'יימס ווטסון]], דבר שתרם משמעותית לפיתוח התאוריהה[[תאוריה]] שלהם. היחסים עם עמיתיה במעבדהב[[מעבדה]] היו מורכבים, ונטען שסביבת העבודה בה הייתה [[סקסיזם|סקסיסטית]], והיא שאיפשרה את ניצול החומרים שברשותה ללא הסכמתה.<BR>

עמיתיה זכו בפרס נובל על גילוי זה, שהייתהשהיתה לה תרומה מכרעת לולהשגתו. היא לא קיבלה אותו, מאחר שבזמן קבלת הפרס כבר לא הייתה בין החיים, אך היא לא קיבלה את ההכרה על תרומותיה על ידי עמיתיה. בספרו של ווטסון, "הסליל הכפול", מתוארת דמותה באור שלילי, והוא ממעיט בערכם של הישגיה ותרומתה לגילוי.

'''[[ליזה מייטנר]]''' – פיזיקאית [[אוסטריאוסטריה|אוסטרית]]ת-[[יהדות אוסטריה|יהודייה]], שהייתה שותפה לגילוי [[ביקוע גרעיני|הביקוע האטומי]], שהוביל בסופו של דבר לפיתוח [[פצצת אטום|הפצצה האטומית]]. את בגרותה העבירה בגרמניהב[[גרמניה]], ועם [[עליית הנאצים לשלטון]] נאלצה לעזוב את משרתה הבכירה בפקולטה למדעים ב[[אוניברסיטת ברלין]], ולבסוף לברוח ל[[שבדיה]]. שותפיה ניצלו זאת כדי למחוק את שמה מהגילוי, דבר שזכה כמובן לתמיכת המשטר הנאציה[[נאצי]], ואף זכו בפרס נובל על כך, ללא שהיא קיבלה כל הכרה.

בנוסף, לדעת חוקרות מסוימות, לאורך ההיסטוריה עסקו נשים רבות במדע, אך רובן לא קיבלו את ההכרה על הישגיהן. במאותב[[המאה ה-18|מאות והה-18]] ו[[המאה ה-19|ה-19]], בתקופה שבה התרחש המדעה[[מדע]] בבתי אנשים ולא ב[[מעבדה|מעבדות]] חיצוניות, רעיות ואחיות רבות מצאו עצמן עוסקות במדע, תוך שהן מסייעות לבני משפחתן.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 498.}}

כדי לאזן בין תופעה זו לצידוקים שלפיהם אסור לנשים לעסוק במדע, מצאה החברה לכך הסברים שונים. הסבר לדוגמה הוא שייתכן והאישה פועלת באמצעות מסר אלוהי, התגלות, והיא משמשת כצינור בלבד בתהליך מסירת הידע. הסבר נוסף הוא ייחוס ההצלחה ליכולות טכניות ולא ל[[גאונות]], דוגמת "האישה כמכונה" – לפיה [[מתמטיקאית]] מוכשרת איננה גאונה, אלא "רק עושה חשבון מהיר" (ולחלופין – "שקדנית", "חרוצה" וכו').

לאור הדרתן של נשים ממרכז הבמה, מצאו עצמן נשים רבות עוסקות בשוליים המדעיים – בתנועות ספיריטואליות שונות שהתפתחו במאה ה-19, ב[[רפואה אלטרנטיבית]] וב[[הומאופתיה]], שנחשבו תחומים נשיים כיוון שהם פחות [[אלימות|אלימים]] כלפי הגוף, בתנועות [[דת|דתיות]] רפואיות, בהנהגת מאבקים מדעיים שונים דוגמת המאבק נגד [[ניסויים בבעלי חיים]], המאבק הפוליטי נגד [[חיסון|חיסונים]] בכפייה שהתנהל בתחילת [[המאה ה-20]] ועוד.

# התמקדות במדען [[רציונליזם|רציונלי]] ושכלתני, תוך התעלמות ממקום הרגש.

# חוסר התייחסות למיןל[[מין]] ולמגדר כמשתנה משפיע במחקר. מין החוקר או הנבדקים אינם מובאים בחשבון.

הקבלה זו בין הטבע לאישה קיימת עוד מיווןמ[[יוון העתיקה]], לדוגמה בדיאלוג "[[טימאוס]]" של [[אפלטון]];{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 490.}} הטבע נתפס כאם מזינה, שיש לכבדה.

המהפכה המדעית הובילה ליחס חדש לטבע. דימוי הטבע כאישה הוחלף בדימוי הטבע כמכונהכ[[מכונה]] (ראו [[פילוסופיה מכניסטית]]). הדבר הוריד את המגבלות המוסריותה[[מוסר|מוסריות]] הקיימות, ותחתיהן התקבעה התפיסה כי הטבע הוא משאב אותו יש לחקור, לנצל ולשעבד.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 490.}} בתאוריהם את הטבע השתמשו פילוסופים במונחי דומיננטיות, שליטה וכוח. [[פרנסיס בייקון]], אחד הפילוסופים הנתונים לביקורת זו, הציע את גישת "האינקוויזיציה לטבע" – יש להפעיל על הטבע, שהובן כישות נקבית, לחץ וכוח, עד שתתרצה ותמסור את סודותיה.

מקומו של המדע (שכונה בתקופה "[[פילוסופיית הטבע]]") הפך למרכזי יותר ויותר, ועודד את הזהות בין התכונות הנתפסותהנתפשות כ"גבריות" ובין התכונות הנחשבות "מדעיות". התכונות המתוייגות בחברה כ"נשיות" – [[אינטואיציה]], הזדהות, [[הוליזם|הוליסטיות]] ושיתוף פעולה – איבדו את מקומן, והוכללו תחת הקטגוריה "לא-מדעי". דבר זה שלל את מקומן של הנשים בחברה המקדשת את ערכי המדע.

ההתבוננות מהצד, הריחוק הרגשי, חוסר ההזדהות והמניפולציות על הטבע, הנחשבים גבריים, תפסו את מקומם ככלי החקירה הלגיטימיים היחידים. משמעות הדבר היא שלשם השתלבות נשים במדע, עליהן לאמץ דפוסי [[התנהגות]] וחשיבהו[[חשיבה]] גבריים.{{הערה|ינאי, עמ' 355–356.}}

ראיה זו של הטבע איפשרה את החיבור בין חקירת הטבע והכלכלהוה[[כלכלה]] המתפתחת, שני תחומים שבהם האמינו שיש לחקור ולשעבד את הטבע לצורך האינטרסים של האדם. מבחינה זו, היוותה המהפכה המדעית צידוק לניצול הטבע לצרכים כלכליים ומסחריים; כלומר, המדע היווה גם את הכלי וגם את הצידוק לשיעבוד ולניצול.{{הערה|באולר ומורוס, עמ' 492–493.}} חיבור בין שתי תפיסות אלו הוביל ל[[אקו-פמיניזם]], שצמח במחצית המאה ה-20.

סוג ראשון של צידוקים עוסקים בהשלכות השליליות שיווצרו אם נשים יעסקו במדע. דוגמה לכך הואהיא טענה מהמאה ה-19 שהסתמכה על [[חוק שימור האנרגיה]]. לפי חוק זה, [[גוף האדם]] פועל כמכונה, ולו [[אנרגיה]] מוגבלת; מתוך כך, נטען שאם אישה תעסוק בעבודה שכלתנית, לא תשאר לה אנרגיה [[לידה|ללדת]] ולטפל בצאצאים.

צידוק נוסף הוא שהתעסקות אישה במדע הורסהורסת את הקשר שלה עם ילדיה. האישה נחשבה לפי התפיסות הקלאסיות לבעלת היכולת הרגשית ולמטפלת העיקרית בילדים. המדע נחשב כעיסוק שכלתני וקר, שגורם לעוסקים בו לאובדן היכולות הרגשיות. לכן, אם תעסוק האישה במדעב[[מדע]], עתיד הילדים מוטל בסכנה.

סוג שני של צידוקים עונים על השאלה מדוע האישה אינה מסוגלת, במסגרת יכולותיה, לעסוק במדע.<BR>

לשם כך, מציבה החברהה[[חברה]] תכונות [[אופי]] מסוימות כמתאימות לעיסוק המדעי – המדע דורש [[שליטה עצמית]], כדי שרגשותיו ודעותיו של המדעןה[[מדען]] לא יחלחלו לתאוריהל[[תאוריה]] המדעית שלו. במאה ה-19 רווחה תפיסהתפישה לפיה לנשים יש [[דמיון]] פרוע ובלתי נשלט, והן פועלות לפי אמוציות שמוכתבות על ידי המערכת ההורמונליתה[[הורמון|הורמונלית]] שלהן. הטענה היא שכוחש[[כוח רצון|כוח הרצון]] והשליטה העצמית חלשים אצל נשים, ולכן עיסוקן במדע יעוות את טוהרו.

בנוסף, המדע המודרני בתחילת דרכו דרש הירואיות ולקיחת סיכונים, בעיקר כיוון שחלק גדול ממנו נעשה על ידי משלחות מטעם המדינה, לחודשים ארוכים ולאזורים רחוקים. [[מסע|מסעות]] אלו נחשבו קשים, ושאינם מתאימים לגוף ולאופי הנשי. הגברים שיצאו למסעות אלו נתפסו כמקריבים עצמם למען המדע, כ"חיילים של המדע". לעומתם, כאשר יצאו נשים למסעות אלה הן נחשבו למזניחות את [[משפחה|משפחתן]] וילדיהן.

גם כיום ניתן לראות הקבלה לכך, כאשר הציפייה מהעוסקים במדע היא לעבור השתלמות ארוכה ותובענית, לרוב בחו"ל, במיוחד לשם קבלת [[משרה|משרות]] אקדמיות. בו זמנית, מצופה מנשים באותו טווח הגילאים לקחת אחריות על התא המשפחתי. אישה שאינה עומדת בכך, זוכה לביקורת.