לינה שטרן

לינה סלומונובה שטרן (ברוסית: Лина Соломоновна Штерн) ביו-כימאית, פיזיולוגית והומניסטית סובייטית ידועה אשר גילויה הרופאיים הצילו אלפים בחזית במלחמת העולם השנייה. היא ידועה במחקרה על מחסום דם-מוח שאותו תיארה כמחסום המטו-סיפיליק בשנת 1921.

לינה נולדה בלייפאיה בהאימפריה הרוסית (כיום לטביה) ב- 26 לאוגוסט 1878 למשפחה יהודית וחונכה בג'נבה, שוויץ שם פיתחה קריירה אקדמית מרשימה בתחומי הביו-כימיה ומדעי העצבים. בשנת 1918 קיבלה פרופסורה ובכך הייתה לפרפסור האישה הראשונה באוניברסיטת ג'נבה.

בשנת 1925 היגרה לינה לברה"מ מתוך מניעים אידיאולוגיים. בין השנים 1925-1948 היא הייתה פרופסורית במוסד הרפואי מספר 2 ובין השנים 1929-1948 שימשה כראש המוסד לפסיולוגיה בהאקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1939 הייתה לאישה הראשונה שהתמנתה כחברה מלאה בהאקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1943 זכתה בפרס סטאין.

לינה הייתה חברה בועד הנשים האנטי-פשיסטי וכן בהוועד היהודי האנטי-פשיסטי. לינה הייתה היחידה שנותרה בחיים מתוך 15 האנשים שנעצרו כאשר הוועד היהודי האנטי-פשיסטי נרדף, בינואר 1949 (הרוגי המלכות בברית המועצות). לאחר חמש שנים של גלות בטראז, קזחסטן ולאחר מותו של סטאלין היא הורשתה לחזור למוסקבה בשנת 1953.

לינה נפטרה ב- 7 במרץ 1968.