ג'יימס פנטון – הבדלי גרסאות

'''ג'יימס פנטון''' (ב[[אנגלית]]: James Fenton; נולד ב-[[25 באפריל]] [[1949]]) – [[משורר]], [[עיתונאי]] ו[[מבקר ספרות]] [[אנגליה|אנגלי]].

 

ג'יימס פנטון נולד ב[[לינקולן (עיר)|לינקולן]] אנגליה, גדל ב[[יורקשייר]] ובליצ'פילד ולמד בבית הספר הפרטי רפטון (Repton). ברפטון קרא פנטון לראשונה שירים של [[ויסטן יו אודן]] ואף פגש במשורר עצמו כשהלה הוזמן לקרוא משיריו ברפטון. שירתו של אודן הייתה עתידה להיות בעלת ההשפעה החשובה ביותר על שיריו של פנטון והמפגש בין שניהם הוליד ברבות הימים ידידות שנמשכה עד מותו של אודן ב-1973.

לאחר קבלת התואר הראשון ב-[[1970]] הוא החליט לעסוק בעיתונאות. ב-[[1971]] הצטרף לצוות העיתון "ניו סטייטמן", תחילה במוסף הספרותי ואחר־כך ככתב מדיני. שנה אחר־כך פרסם את אוסף השירים הראשון שלו "מורנת קצה" (Terminal Moraine){{כ}}{{הערה|[[מורנה (גאוגרפיה)|מורנה]] (או '''סחופת קרחונים''') היא מונח ב[[גאוגרפיה]] וב[[גאולוגיה]] - גלי האבנים שנשארו ב[[עמק קרחוני]] שעוצב על ידי תנועת [[קרחון]] ושחיקתו את העמק. '''מורנת קצה''' היא רכס הסלעים שנשאר בראש הקרחון, במיקום המרבי שאליו הוא התפשט וממנו החל לסגת.}} וזכה בפרס גרגורי. בין השנים 1972-1976 שימש כעיתונאי פרילאנס בדרום מזרח אסיה. חוויותיו מתקופה זו שימשו בסיס לאסופת השירים "זיכרון המלחמה" (1982) כמו גם לאוסף המאמרים בספר "כל המקומות השגויים" שיצא לאור ב-1988.

 

 

באותה שנה טבע פנטון במאמר את המונח "האסכולה של בני מאדים" בהתייחסו לסוג השירה של חבריו קרייג ראין וכריסטופר רייד. אסכולה שלדבריו התאפיינה בהצגת דברים מוכרים בצורתם המוזרה ביותר. המונח מקובל כיום בעיתונות הלונדונית כשמה של תנועה ספרותית.

בשנים שבאו אחר כך כתב פנטון בעיקר לאופרה. גרסתו מעוררת המחלוקת ל[[ריגולטו]] של [[ג'וזפה ורדי|ורדי]] שמיקמה את העלילה במאפיה של [[ניו יורק]] של שנות ה-50 הוצגה משני צדי האוקיינוס. כמו כן תירגם פנטון מחדש את [[סימון בוקנגרה]]. הוא כתב [[ליברית]] לאופרה לילדים "הרון וים הסיפורים" המבוסס על ספרו של [[סלמאן רושדי]]. האופרה הולחנה על ידי צ'ארלס וורין והועלתה על ידי [[האופרה של ניו יורק]].

 

 

 

 

==רשימת יצירות חלקית==