חכמת ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, לא קצרמר |
מ ←תולדותיה: זוטא |
||
שורה 2:
==תולדותיה==
התנועה נוסדה על ידי קבוצת משכילים יהודיים במאה ה-19. שני ענפים מרכזיים היו לתנועה: הראשון ב[[מערב אירופה]], (בעיקר ב[[גרמניה]]), ובו פעלו חוקרים שכתבו ב[[גרמנית]] ובראשם [[יום טוב ליפמאן צונץ]], [[אברהם גייגר]], [[היינריך גרץ]], [[יצחק מרדכי יוסט|יצחק מרקוס יוסט]], [[משה שטיינשניידר]] ואחרים; הענף השני צמח ב[[מזרח אירופה]] - ב[[גליציה]] וב{{ה|אימפריה הרוסית}} - ובו פעלו חוקרים שכתבו בעברית, אנשי [[תנועת ההשכלה היהודית]], ובהם רבי [[נחמן קרוכמל]] (רנ"ק), [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר) ואחרים. כמו כן, פעל כך גם [[שמואל דוד לוצאטו]] (שד"ל), שחי ב[[איטליה]]. עורך בטאון התנועה היה גרץ. במסגרת אותם מחקרים עודדו החוקרים את היהודים לחזור ולהשתמש בשפה העברית כחלק מביטוי לתרבות היהודית.
התנועה ביקשה לסייע ל[[יהודים]] לחקור ולחזור אל עברם ההיסטורי, כפי שעמים שונים עשו ב[[אירופה]] - ברוח התנועה הרומנטית. בנוסף לכך, באותה התקופה הייתה [[אנטישמיות]] רבה. משכילים אלו חשבו שאם יראו לחברה הנוצרית אשר בתוכה חיו, מה היא היהדות, יפסיקו הנוצרים לפחד מהיהודי ולראות בו זר. בעקבות כך, קיוו משכילי "חכמת ישראל", ילמדו ה[[נוצרים]] לקבל את היהודי וישלבו אותו בתוכם.
| |||