פונקציית גל – הבדלי גרסאות

אם נרצה לתאר חלקיק הנמצא במיקום מאוד מדויק, נכתוב את פונקצית הגל, במרחב המיקום, כ[[פונקציית דלתא של דיראק|פונקצית דלתא]] ולכן במרחב התנע הפונקציה תהיה קבוע (התמרת פוריה של פונקצית דלתא). משמעות הדבר שתנע החלקיק אינו מוגדר מכיוון שהוא יכול להיות כל ערך באותה הסתברות. ובאותו אופן, לחלקיק בעל תנע מאוד מדויק לא יהיה מיקום מוגדר. זו הי הוא המחשה של [[עקרון אי הוודאות]].

 

התפתחות מושג פונקציית הגל באה מההתנהגות הכמו-גלית של חלקיקים, שנצפתה בניסויים. בניסויים אלה נראה שהאלקטרון מתנהג כאילו מיקומו "מרוח" על כל המרחב והוא נמצא במספר רב של מקומות בו-זמנית כל עוד לא מודדים באיזה מקום הוא נמצא.

 

הביטוי באגף ימין הוא ה[[המילטוניאן]] H שפועל על פונקציית הגל ומכך ניתן להסיק את הצורה הכללית של [[משוואת שרדינגר]].

 

{{ערך מורחב|קריסת פונקציית הגל}}

קריסת פונקציית הגל היא תיאור שניתן על פי פרשנות לא מוכחת של תורת הקוונטים, [[פרשנות קופנהגן]]. זוהי התופעה שבה בכל עת שמבצעים [[מדידה]], פונקציית הגל עוברת ממצב של [[סופרפוזיציה]] למצב עצמי מובחן. קריסת פונקציית הגל היא תוספת חיצונית ל[[מכניקת הקוונטים]] ולא חלק מ[[משוואת שרדינגר|הפורמליזם של שרדינגר]], ו[[נילס בוהר]] הוסיף אותה על מנת להסביר את התופעה הניסיונית שבה כאשר מבצעים מדידה כלשהי על חלקיק קוונטי (כגון [[אלקטרון]]), אחרי שנמדד ערך מסוים, מדידות חוזרות יראו רק את הערך הזה ולא שום ערך אחר.