סדר ליל ראש השנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפת מיקום של פסקאות |
קודם הפסקאות שמתארות מה כן קורה, ואחר כך הפסקאות הנלוות - טבלה מסכמת ומאכלים שלא אוכלים. |
||
שורה 84:
;[[חלה|חלות]] בצורות שונות
יש מיהודי אשכנז הנוהגים בראש השנה לאכול [[חלה|חלות]] בצורת סולם - משום שכתוב במדרש שה' עושה סולמות ברקיע ועל סולמות אלו "את זה מעלה ואת זה מוריד"<ref>ספר מטעמים עמוד 99, אות י"ח [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22486&pgnum=100]. כתר שם טוב, עמוד 102</ref>. לעומת זאת יש שנהגו לאכול חלות עגולות דווקא<ref>ראו אוצר מנהגי חב"ד, ראש השנה, עמוד קכ"ט סימן ע"ה</ref>. מנהג חסידי [[חסידות קרלין|קרלין-סטולין]] לצייר על החלה צורה של [[יד]]<ref>מנהגי חסידות קרלין-סטלין בסוף סידור התפילה כמנהג החסידות "בית אהרן וישראל", ירושלים ה'תשמ"ד</ref>.
==טעם המנהג==▼
פשרו של המנהג העסיק את החכמים שדנו בו כמעט מראשיתו, החל מ[[תקופת הגאונים]]. חלק מן המאכלים (כדוגמת בשר שמן ומאכלים מתוקים) מסמלים את השמחה שבשנה החדשה, את השאיפות אליה או את הריבוי (רוביה, רימון, דגים וכדומה) בעיקר בזכויות ובקיום המצוות ("שירבו זכויותינו"). מנגד, מאכלים אחרים (סלקא, רוביא, תמרי ועוד) מבקשים את השמדת האויבים או השונאים.▼
רבי [[מנחם המאירי]], מגדולי ה[[ראשונים]], בספרו "חיבור התשובה"{{הערה|מאמר ב' פרק ב' (עמוד 266).}} נותן פירוש [[אלגוריה|אלגורי]] לבקשות להכרתת ה"שונאים" הנזכרים בתפילות ה"יהי-רצון": {{ציטוטון|הכוונה בהכרתת השונאים, רצונו לומר על הדעות הכוזבות והכוונות המחטיאות, כי הם השונאים והמשניאים שנאה אמיתית. לא שנתפלל עתה על אבדן האויבים, כי די לנו בהתפללנו על הצלת נפשותינו.}}▼
==סדר הסעודה==▼
המנהג הנפוץ הוא לערוך את סדר אכילת הסימנים בסמוך ל[[קידוש]]. יש שנוהגים לערוך אותו לפני [[נטילת ידיים]] ו[[ברכת המוציא לחם מן הארץ]], ויש הנוהגים לעשותו דווקא לאחר ברכת המוציא. שני המנהגים נובעים משאיפה לצאת ידי חובה של כמה שיטות בהלכות [[ברכה|ברכות]]. המנהג הראשון הוא כדי לצאת מספק האם יש לברך את [[ברכת בורא פרי העץ]] על התפוח בדבש (או שאר הפירות), כיוון שישנן שיטות בהלכה שסוברות שאין לברך עליו שהוא נפטר בברכת המוציא. לפי המנהג השני, הנפוץ יותר, יש חשש שאם יאכלו מן הסימנים יותר מ[[כזית]] ייווצר ספק האם יש לברך אחריהם [[ברכת בורא נפשות|ברכה אחרונה]] או שהם נפטרים על ידי [[ברכת המזון]] בסוף הארוחה.▼
בסדרים רבים נוהגים לפתוח בתפוח בדבש את סדר אכילת הסימנים, כך למשל הסדר שנדפס במחזור וינה (שבתמונה) הוא: תפוח בדבש, כרתי, סלקא, תמרי, קרא, דגים וראש כבש{{הערה|במחזור זכור לאברהם (מחזור נפוץ בקהילות ספרדיות רבות, נדפס בעיר [[ליבורנו|ליוורנו]] הסדר זהה אלא שנוספו גם רוביא ורימון אחרי הקרא}}. אצל [[יהדות רומא]] מקובל הסדר הזה (בסוגרים הובאו הפירושים של הסימנים): תאנה, קרא (דלעת), רוביא (שומר), כרתי (כרישה), סלקא (עלי סלק - מנגולד), תמר, רימון, ראש כבש ודגים{{הערה|[http://www.archivio-torah.it/feste/roshhashana/seder_rhs.pdf].}} בסדר זה סימני [[#מנהג הסימנים התלמודי|קרכס"ת]] נאכלים על פי הסדר בו הם נזכרו בתלמוד אך מקדימים לפני תאנה. היו שערערו על סדרים אלו כיוון שלפי [[דיני קדימה בברכות]] כאשר אוכלים מספר מיני פירות יש להקדים לברך על התמר לפני כל מין אחר עליו מברכים את ברכת בורא פרי העץ{{הערה|למעט זיתים, אלא שהזיתים בדרך כלל אינם חלק מסימני הסדר}}. לפי שיטה זו הסדר בין המאכלים הוא: תמר, רוביא, כרתי, סלקא, קרעא, רמון, תפוח, ראש כבש.▼
בקרב [[יהדות ג'רבא]] קיים מנהג לפיו מפצלים את אכילת הסימנים לשני חלקים; בתחילת הסעודה אוכלים מהמינים המלוחים: קרא (דלעת), ראש כבש, לב, ריאה, סלקא (תרד), כרתי, רוביא (לוביא). בסוף הסעודה אוכלים מהפירות המתוקים: תמר, רימון, תפוח, תאנים וחבושים{{הערה|מחזור איש מצליח עמודים 142-147}}.▼
אצל ה[[אשכנזים]] מקובל בעיקר המנהג לאכול תפוח בדבש ולטבול פרוסת המוציא בדבש, שהוא כאמור חידושם של יהודי אשכנז של [[ימי הביניים]] המאוחרים. גם אכילת דג נפוצה בקהילות אשכנז<ref name="MTE"/> וכן אכילה של [[גזר]] בקרב [[יהדות מזרח אירופה]]. בין המנהגים הנפוצים פחות שהיו שהקפידו עליהם, ניתן למנות אכילת רימון<ref name="HBD"/>, תאנה<ref name="fig"/> וכן ראש כבש או איל{{הערה|למשל [[מהר"ם מרוטנברג]] הקפיד לאכול ראש איל, וגם בתקופה מאוחרת נזכרת אכילת ראש כבש במנהגי קהילות מסוימות כדוגמת קהל האשכנזים באמסטרדם (ראו מנהגי אמשטרדם פרק ג', ה', ט"ו).}} שבדרך כלל הוחלף בראש דג. דווקא אכילת [[#מנהג הסימנים התלמודי|סימני קרכס"ת]] שהם המנהג התלמודי העיקרי לא הייתה מקובלת דרך כלל בקהילות אשכנז, אלא בקצתן, כדוגמת עדת ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]]{{הערה|כתר שם טוב עמוד 100. מנהגי הפרושים פרק ג', י"ז, 8.}} שקיבלה את המנהג כנראה בהשפעת הספרדים.▼
בדומה לכך, המנהג ברבות מקהילות הספרדיות במערב אירופה הוא שלא לאכול את הסימנים, למעט תפוח בדבש. הרב [[שם טוב גאגין]], שהיה [[חכם]] העדה הספרדית-פורטוגזית באנגליה, כותב בספרו "כתר שם טוב" ששאל את חזני הקהילה האם ישנם עוד שנוהגים את המנהג הזה אצלם, והם השיבו שרק מעט יהודים שבאו ללונדון מ[[יהדות גיברלטר|גיברלטר]] ומ[[יהדות מרוקו|מרוקו]] שומרים על מנהג זה אך הוא הולך ונעלם{{הערה|כתר שם טוב, עמוד 101}}. לעומת זאת, במחזור של הרב [[דוד די סולה פול]] כמנהג הספרדים ב[[ניו יורק]], מוזכר סדר הסימנים{{הערה|מחזור די-סולה, עמודים 91-93. סדר הסימנים אינו דומה לסדרים הנפוצים והרי הוא: תמר, רימון, תפוח, קרא, כרתי, סלקא, ראש (כבש או דג).}} ומצוין כי הוא נהוג "בבתים רבים".▼
==זמן עריכת הסדר==▼
המנהג הנפוץ ברוב קהילות ישראל הוא לערוך את הסדר הנזכר בסעודת הלילה של שני הלילות של ראש השנה. מנהג זה נתמך על ידי כמה מהראשונים<ref>למשל ר' [[אברהם בן נתן הירחי]] בספר המנהיג שהמנהג הוא "בלילי ראש השנה" (הלכות ראש השנה מהדורת רפאל עמוד ש"ד).</ref> וכן סבורים כל [[אחרונים|אחרוני]] הפוסקים ה[[יהדות ספרד|ספרדים]]<ref>בראשם בעל [[חמדת ימים (ספר)|חמדת ימים]] והרב [[חיד"א]] במחזיק ברכה סימן תקפ"ג אות ב'</ref> וחלק מן ה[[יהדות אשכנז|אשכנזים]]<ref>למשל ה[[אליהו שפירא|אליה רבה]] (סימן תקפ"ג ס"ק א').</ref>. מנהג פחות נפוץ, המקובל בחלק מעדות האשכנזים, הוא לערוך את הסדר רק בלילה הראשון של ראש השנה<ref>למשל כך סבור ר' [[שניאור זלמן מלאדי]] בסידורו ובעל [[בני יששכר]] (מאמרי חודש תשרי, מאמר ב, אות י"א).</ref>. כן מציין הרב [[יוסף קאפח]] כי אצל יהודי תימן נהגו לערוך את הסדר בלילה הראשון<ref name="QF"/>. מנהגים נדירים יותר הם עריכת הסדר גם בסעודות היום או אפילו בכל עשרת ימי תשובה<ref>לדיון נרחב בסוגיה ראו מאמר מאת הרב יצחק טסלר, "אכילת הסימנים בר"ה, מתי?" בתוך אור ישראל: קובץ לענייני הלכה ומנהג, שנה ד גיליון א (יג), ניו יורק תשנ"ט.</ref>.▼
==כלל המאכלים והבקשות עליהם==
שורה 207 ⟵ 227:
* '''[[ענבים]] ו[[תאנה|תאנים]]''': ראינו לעיל שבני פרובנס באמצע ימי הביניים נהגו לאכול ענבים ותאנים לבנים. מנגד, בתקופות מאוחרות יותר הובעה התנגדות לסימנים אלו. על פי המובא בספר [[ספרי הגר"א#מעשה רב|מעשה רב]]<ref>סימן ר"י</ref> נהג [[הגר"א]] לא לאכול ענבים "על פי הסוד". היו שכתבו שאין לאכול תאנים מטעמים שונים, העקרי ביניהם הוא הקשרן ל[[חטא עץ הדעת|חטא אדם הראשון]]<ref>ראו למשל אצל ר' רחמים נסים יצחק פלאג'י בספרו ההלכתי "יפה ללב" סימן תקפ"ג, חלק ה' אות ז'.</ref>. ביחס לענבים מסייג ר' [[יעקב חיים סופר]]<ref>כף החיים סימן תקפ"ג, כ"ג</ref> את דברי הגר"א ומציין כי ההימנעות היא רק מענבים שחורים, אך ענבים לבנים - אדרבא, סימן טוב הם.
▲==טעם המנהג==
▲פשרו של המנהג העסיק את החכמים שדנו בו כמעט מראשיתו, החל מ[[תקופת הגאונים]]. חלק מן המאכלים (כדוגמת בשר שמן ומאכלים מתוקים) מסמלים את השמחה שבשנה החדשה, את השאיפות אליה או את הריבוי (רוביה, רימון, דגים וכדומה) בעיקר בזכויות ובקיום המצוות ("שירבו זכויותינו"). מנגד, מאכלים אחרים (סלקא, רוביא, תמרי ועוד) מבקשים את השמדת האויבים או השונאים.
▲רבי [[מנחם המאירי]], מגדולי ה[[ראשונים]], בספרו "חיבור התשובה"{{הערה|מאמר ב' פרק ב' (עמוד 266).}} נותן פירוש [[אלגוריה|אלגורי]] לבקשות להכרתת ה"שונאים" הנזכרים בתפילות ה"יהי-רצון": {{ציטוטון|הכוונה בהכרתת השונאים, רצונו לומר על הדעות הכוזבות והכוונות המחטיאות, כי הם השונאים והמשניאים שנאה אמיתית. לא שנתפלל עתה על אבדן האויבים, כי די לנו בהתפללנו על הצלת נפשותינו.}}
▲==סדר הסעודה==
▲המנהג הנפוץ הוא לערוך את סדר אכילת הסימנים בסמוך ל[[קידוש]]. יש שנוהגים לערוך אותו לפני [[נטילת ידיים]] ו[[ברכת המוציא לחם מן הארץ]], ויש הנוהגים לעשותו דווקא לאחר ברכת המוציא. שני המנהגים נובעים משאיפה לצאת ידי חובה של כמה שיטות בהלכות [[ברכה|ברכות]]. המנהג הראשון הוא כדי לצאת מספק האם יש לברך את [[ברכת בורא פרי העץ]] על התפוח בדבש (או שאר הפירות), כיוון שישנן שיטות בהלכה שסוברות שאין לברך עליו שהוא נפטר בברכת המוציא. לפי המנהג השני, הנפוץ יותר, יש חשש שאם יאכלו מן הסימנים יותר מ[[כזית]] ייווצר ספק האם יש לברך אחריהם [[ברכת בורא נפשות|ברכה אחרונה]] או שהם נפטרים על ידי [[ברכת המזון]] בסוף הארוחה.
▲בסדרים רבים נוהגים לפתוח בתפוח בדבש את סדר אכילת הסימנים, כך למשל הסדר שנדפס במחזור וינה (שבתמונה) הוא: תפוח בדבש, כרתי, סלקא, תמרי, קרא, דגים וראש כבש{{הערה|במחזור זכור לאברהם (מחזור נפוץ בקהילות ספרדיות רבות, נדפס בעיר [[ליבורנו|ליוורנו]] הסדר זהה אלא שנוספו גם רוביא ורימון אחרי הקרא}}. אצל [[יהדות רומא]] מקובל הסדר הזה (בסוגרים הובאו הפירושים של הסימנים): תאנה, קרא (דלעת), רוביא (שומר), כרתי (כרישה), סלקא (עלי סלק - מנגולד), תמר, רימון, ראש כבש ודגים{{הערה|[http://www.archivio-torah.it/feste/roshhashana/seder_rhs.pdf].}} בסדר זה סימני [[#מנהג הסימנים התלמודי|קרכס"ת]] נאכלים על פי הסדר בו הם נזכרו בתלמוד אך מקדימים לפני תאנה. היו שערערו על סדרים אלו כיוון שלפי [[דיני קדימה בברכות]] כאשר אוכלים מספר מיני פירות יש להקדים לברך על התמר לפני כל מין אחר עליו מברכים את ברכת בורא פרי העץ{{הערה|למעט זיתים, אלא שהזיתים בדרך כלל אינם חלק מסימני הסדר}}. לפי שיטה זו הסדר בין המאכלים הוא: תמר, רוביא, כרתי, סלקא, קרעא, רמון, תפוח, ראש כבש.
▲בקרב [[יהדות ג'רבא]] קיים מנהג לפיו מפצלים את אכילת הסימנים לשני חלקים; בתחילת הסעודה אוכלים מהמינים המלוחים: קרא (דלעת), ראש כבש, לב, ריאה, סלקא (תרד), כרתי, רוביא (לוביא). בסוף הסעודה אוכלים מהפירות המתוקים: תמר, רימון, תפוח, תאנים וחבושים{{הערה|מחזור איש מצליח עמודים 142-147}}.
▲אצל ה[[אשכנזים]] מקובל בעיקר המנהג לאכול תפוח בדבש ולטבול פרוסת המוציא בדבש, שהוא כאמור חידושם של יהודי אשכנז של [[ימי הביניים]] המאוחרים. גם אכילת דג נפוצה בקהילות אשכנז<ref name="MTE"/> וכן אכילה של [[גזר]] בקרב [[יהדות מזרח אירופה]]. בין המנהגים הנפוצים פחות שהיו שהקפידו עליהם, ניתן למנות אכילת רימון<ref name="HBD"/>, תאנה<ref name="fig"/> וכן ראש כבש או איל{{הערה|למשל [[מהר"ם מרוטנברג]] הקפיד לאכול ראש איל, וגם בתקופה מאוחרת נזכרת אכילת ראש כבש במנהגי קהילות מסוימות כדוגמת קהל האשכנזים באמסטרדם (ראו מנהגי אמשטרדם פרק ג', ה', ט"ו).}} שבדרך כלל הוחלף בראש דג. דווקא אכילת [[#מנהג הסימנים התלמודי|סימני קרכס"ת]] שהם המנהג התלמודי העיקרי לא הייתה מקובלת דרך כלל בקהילות אשכנז, אלא בקצתן, כדוגמת עדת ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]]{{הערה|כתר שם טוב עמוד 100. מנהגי הפרושים פרק ג', י"ז, 8.}} שקיבלה את המנהג כנראה בהשפעת הספרדים.
▲בדומה לכך, המנהג ברבות מקהילות הספרדיות במערב אירופה הוא שלא לאכול את הסימנים, למעט תפוח בדבש. הרב [[שם טוב גאגין]], שהיה [[חכם]] העדה הספרדית-פורטוגזית באנגליה, כותב בספרו "כתר שם טוב" ששאל את חזני הקהילה האם ישנם עוד שנוהגים את המנהג הזה אצלם, והם השיבו שרק מעט יהודים שבאו ללונדון מ[[יהדות גיברלטר|גיברלטר]] ומ[[יהדות מרוקו|מרוקו]] שומרים על מנהג זה אך הוא הולך ונעלם{{הערה|כתר שם טוב, עמוד 101}}. לעומת זאת, במחזור של הרב [[דוד די סולה פול]] כמנהג הספרדים ב[[ניו יורק]], מוזכר סדר הסימנים{{הערה|מחזור די-סולה, עמודים 91-93. סדר הסימנים אינו דומה לסדרים הנפוצים והרי הוא: תמר, רימון, תפוח, קרא, כרתי, סלקא, ראש (כבש או דג).}} ומצוין כי הוא נהוג "בבתים רבים".
▲==זמן עריכת הסדר==
▲המנהג הנפוץ ברוב קהילות ישראל הוא לערוך את הסדר הנזכר בסעודת הלילה של שני הלילות של ראש השנה. מנהג זה נתמך על ידי כמה מהראשונים<ref>למשל ר' [[אברהם בן נתן הירחי]] בספר המנהיג שהמנהג הוא "בלילי ראש השנה" (הלכות ראש השנה מהדורת רפאל עמוד ש"ד).</ref> וכן סבורים כל [[אחרונים|אחרוני]] הפוסקים ה[[יהדות ספרד|ספרדים]]<ref>בראשם בעל [[חמדת ימים (ספר)|חמדת ימים]] והרב [[חיד"א]] במחזיק ברכה סימן תקפ"ג אות ב'</ref> וחלק מן ה[[יהדות אשכנז|אשכנזים]]<ref>למשל ה[[אליהו שפירא|אליה רבה]] (סימן תקפ"ג ס"ק א').</ref>. מנהג פחות נפוץ, המקובל בחלק מעדות האשכנזים, הוא לערוך את הסדר רק בלילה הראשון של ראש השנה<ref>למשל כך סבור ר' [[שניאור זלמן מלאדי]] בסידורו ובעל [[בני יששכר]] (מאמרי חודש תשרי, מאמר ב, אות י"א).</ref>. כן מציין הרב [[יוסף קאפח]] כי אצל יהודי תימן נהגו לערוך את הסדר בלילה הראשון<ref name="QF"/>. מנהגים נדירים יותר הם עריכת הסדר גם בסעודות היום או אפילו בכל עשרת ימי תשובה<ref>לדיון נרחב בסוגיה ראו מאמר מאת הרב יצחק טסלר, "אכילת הסימנים בר"ה, מתי?" בתוך אור ישראל: קובץ לענייני הלכה ומנהג, שנה ד גיליון א (יג), ניו יורק תשנ"ט.</ref>.
==לקריאה נוספת==
| |||