זילותא דבי דינא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
המחלוקת הראשונית בהלכה זו הייתה בין [[רב נחמן]] לתלמידו [[רבא]] במעשה שהיה: שני אנשים באו לפני בית דינו של רב נחמן על קרקע, שכל אחד מהם טען שהיא שלו. לאחד מהם היו עדים שהקרקע של אבותיו ואף שאכל את פירותיה במשך שלוש שנים (וממילא הינו [[חזקת קרקעות|מוחזק]], ולשני היו רק עדים סותרים שטענו שאכל את פירותיה במשך שלוש שנים, אך לא העידו שהיא שלו אבותיו. רב נחמן טען שבמקרה כזה יש לתת עדיפות למי שיש לו גם עדים שהקרקע של אבותיו - שעל כך אין כל סתירה בין שתי זוגות העדים, שכן בנוגע למוחזקות איננו יכולים להכריע, שהרי העדים סותרים זה את זה. לעומת זאת טען רבא שמכיוון שהעדים מכחישים את עצמם, עלינו לפסול את כולם מספק ואין כל תוקף לעדותם. להלכה הכריע רב נחמן, שהיה רבו של רבא כשיטתו ונתן את הקרקע למי שהיו לו עדים שהקרקע של אבותיו. לאחר מכן חזר השני והביא עדים שהקרקע של אבותיו, וממילא חזר המצב לקדמותו - כמו לפני שתי זוגות העדים, שכן עכשיו היה לכל אחד משתי בעלי הדינים עדות שהקרקע שלו ועדות שהוא מוחזק בה. רב נחמן פסק כי יש להחזיר את המצב לקדמותו, להוציאו מידי בעל הדין שלידיו ניתנה הקרקע בטעות, ולהשיב את הקרקע למצב הראשון. לעומת זאת טען רבא כי יש לחשוש לכבוד בית הדין.
===במשנה===
לשיטתו הביא רבא ראיה מברייתא שבא פוסק [[רבי מנחם בר יוסי]], כי כאשר באו עדים האומרים כי בעלה של [[אשת איש]] נפטרה ומותר לאשתו להנשא, ולאחר מכן באו עדים אחרים סותרים האומרים כי בעלה חי, תלויה ההלכה אם האשה כבר נישאה: לכתחילה לא תנשא האשה, אך אם נישאה האשה על פי פסק בית הדין שהסתמך על העדים הראשונים, לא יבטלו בית הדין את פסק הדין, אלא יתירו לאשה להמשיך את חיי הנישואין עם בעלה השני, וזאת מפני [[זילותא דבי דינא|כבוד בית הדין]], שלפיו יש לבית הדין לשמור על כבודו במקירם גבוליים, ולכן יסתמכו בית הדין במקרה כזה על עדות העדים הראשונים - שהבעל מת - כל עוד עדותם לא הופרכה בוודאות. (בתלמוד הוסבר כי מדובר באשה שיודעה בעצמה בבירור שבעלה מת אלא שראיותיה אינן כאלו הקבילות בפני בית הדין, ובעלה הוא אחד מהעדים שבאו להעיד עליה כי היא פנויה ובעלה מת, כך ששני בני הזוג יכולים להסתמך על הידוע להם, וכל עוד בית הדין לא יודע אחרת בבירור אין הם יכולים למנוע מהם להמשיך בחיי הנישואין){{הערה|{{בבלי|כתובות|כב|ב}}.}}.
למרות זאת, פסק רב נחמן שאין לחשוש לכבוד בית הדין כאשר מבטלים בית הדין את פסקם הקודם, והביא ראיה לדבריו ממשנה אחרת שבה ברור שיש תנאים החולקים על כך, ולכן יכול הוא להסתמך על דעתו הקובעת כי אין לחשוש לזילותא דבי דינא, ככל שהדבר נוגע לאמיתיות הפסיקה.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
| |||