שיחות עם קפקא – הבדלי גרסאות

[[קובץ:English cover conversations with kafka.jpg ‏|שמאל|ממוזער|205px|מהדורה אנגלית מורחבת, 1971 , 219 עמודים, הוצאה: New Direction Publications Corporation ניו-יורק]]

'''שיחות עם [[קפקא]]''', הוא [[ספר]] ובו לקט של זכרונות אותם כתב [[גוסטב יאנוך]], המהווים תיעוד לפגישותיו ולשיחותיו עם קפקא,. השיחות שנערכונערכו ב[[פראג]] החל משנת [[1920]], בהיותו נער בן 17. הספר יצא לראשונה לאור בשנת [[1951]] בסיועו של [[מכס ברוד]] ולאחר מכן תורגם לשפות רבות. הוא נחשב כאחד מהמסמכים בספרות המחקרית על קפקא, המטיל אור חדש על אישיותו ועל אורח מחשבתו.{{הערה|פתח דבר למהדורה העברית, '''שיחות עם קפקא''', הוצאת [[ספרית הפועליםפועלים]], 2006., עמ' 7, - 8.}}

מכס ברוד כתב בהקדמה לספר בתרגומו לאנגלית כי זכרונות אלה נושאים את חותם אישיותו של קפקא, באופן כזה שהם מצליחים לשקף את ידידו לנגד עיניו. כמו כן, הוא ציין בספרו '[[החוג של פראג]]', "כי את ספרו של גוסטב יאנוך, ניתן להעריך כזכרון הדברים המפורט היחיד של בן דורו", לצד הביוגרפיה שהוא כתב בעצמו על קפקא. {{הערה|פתח דבר למהדורה העברית, '''שיחות עם קפקא''', הוצאת [[ספרית הפועלים]]פועלים, 2006., עמ' 8.}}

אביו של גוסאב יאנוך, החליט לבדוק מדוע חשבונות החשמל שנשלחים לביתו, גבוהים במיוחד. לאחר שגילה כי האור בחדרו של בנו דולק בלילות, הוא מצא בחדר מחברת שירים שעל כריכתה מתנוסס השם גוסטב. לאחר קריאתם, הוא הדפיסם והראה אותם לקפקא, אותו הכיר במקום עבודתם המשותף במחלקה המשפטית של המוסד לביטוח עובדים מפני תאונות עבודה בפראג. לאחר שקפקא קרא את השירים, הוא ביקש מהאב שיציג בפניו את בנו. גוסטב יאנוך כתב כי המשפט הראשון שקפקא אמר לו בפגישתם הראשונה שנערכה בחודש מרץ 1920: "אינך צריך להתבייש בפני, גם לי יש חשבון חשמל גדול". כך החלה להתרקם ידידות בין גוסטב יאנוך הצעיר לבין קפקא שהיה אז בגיל 36. מאותו יום ואילך הרבו השניים להיפגש ולשוחח במשרדו של קפקא, או תוך כדי טיולים רגליים ברחבי העיר פראג. את הזכרונות מהמפגשים הללו, תעד גוסטב יאנוך ביומניו ורק כ- 30 שנה מאוחר יותר הם קובצו, נערכו ויצאו לאור. {{הערה|מתוך רשימותיו של גוסטב יאנוך, '''שיחות עם קפקא''', הוצאת [[ספרית הפועלים]]פועלים, 2006., עמ' 11 - 13.}}

בשנת [[1924]], הלכו לעולמם בזה אחר זה, אביו של יאנוך וקפקא ומאז לפי דברי יאנוך "התמוטט עלי אופק הרגש והרוח של נעורי". שנתיים מאוחר יותר, פנה אליו [[יוזף פלוריאן]] - בעל הוצאת הספרים [[דוברה דילו]], עבורה תרגם גוסטב יאנוך 6 סיפורים מתוך הספר [[הרופא הכפרי]] – וביקש ממנו לערוך את זכרונותיו שכתב על קפקא. גוסטב יאנוך מסר לידיו את כתב היד הצ'כי והגרמני שערך, אך רשימות אלה נגנזו לפי עדותו של יאנוך, בשל התרחקותו מיוזף פלוריאן. מאז חלה הידרדרות נוספת במצבו הנפשי והפיזי של גוסטב יאנוך, כפי שתאר זאת בכתב בשנת 1947: "לאחר אותו זמן החלו בחיי שנים ארוכות של נדודים חסרי מנוח, שהוליכוני אל הסבל של [[מלחמת העולם השניה]] ואל המבוכה ואי השקט של ההווה".

באותם זמנים פנו אליו חברו הקומפוזיטור ג'ורג' ואזובק ואשתו יוהאנה ובקשו ממנו לפרסם את רשימותיו. הם טענו כי הרשימות הללו אינן שייכות רק לו וכי כעד המחזיק בידו מפתח להבנת אישיותו של קפקא, אסור לו להמשיך ולהסתיר אותן. {{הערה|דברי יאנוך על הספר, ''' Conversations with Kafka ''', ראו קישורים חיצוניים.}}

זמן קצר לאחר מכן, הואשם יאנוך שהיה חבר בתקופת מלחמת העולם השנייה בתנועת ההתנגדות, במעשי שחיתות על ידי פקידים של המשטר הישן, ונכלא במשך 13 חודשים בבית הסוהר פאנקראנץ.

את התקופה הזו הוא תאר כאימת מוות, רדיפות , רעב בהמי, זוהמה וקור: "אותה ממלכת צללים מדמדמת של קפקא, נעשתה לי חווית יומיום אישית, רגילה לחלוטין... גם היום הוא מופיע בכל נקודת מפנה בחיי... נזכר אני מה שאמר לי פעם: 'יש ושנים ארוכות צריכות לחלוף עד שהאוזן בשלה לסיפור מסויים, אולם האנשים – וביניהם ההורים שלנו ובכלל כל אשר אנו אוהבים ויראים – חייבים למות, על מנת שנוכל להבין אותם כראוי'". הבנה זו הייתה נקודת מפנה בהחלטתו להוציא את הספר לאור. לאחר שחרורו נוכח זיכויו המוחלט מההאשמות נגדו, הוא חיפש את רשימותיו שהיו מפוזרות בביתו ואצל ידידים. בסופו של דבר הוא מצא עותקים מהנוסח הצ'כי והגרמני של כתב היד, אותו מסר בזמנו לפלוריאן והחל לנפות חלק מהרשימות ולערכן מחדש. את הרשימות הוא הגיש בשם 'קפקא אמר לי', אך הן שונו על ידי המוציאים לאור, לשמו הנוכחי כיום.

רק לאחר שהספר שיחות עם קפקא פורסם לראשונה בשנת 1951, ערך גוסטב יאנוך זכרונות נוספים מפגישותיו עם קפקא. זכרונות אלה, נוספו למהדורה האנגלית בתרגומו של Goronwy Reese , שיצאה לאור בניו-יורק בשנת 1971 על ידי הוצאת הספרים New Direction Publications Corporation . במהדורה זו נכללו גם דברי פתיחה מאת המתרגם, הקדמה מאת מכס ברוד ודבריו של גוסטב יאנוך אודות רשימותיו והכרותו עם קפקא.

במהלך פגישותיהם של קפקא וגוסטב יאנוך, פרש קפקא בפני יאנוך את תפיסת עולמו והתובנות שלו לגבי נושאים שונים. הנושאים שעלועלו כבדרך אגב בשעה שיאנוך הציג בפניו ספרים או עיתונים שונים שקרא, בשעהובעת שחלפו במהלך טיוליהם ליד בתי הקפה והתיאטראות של פראג ובשכונות החדשות שנבנו על הריסות הרובע היהודי. בהערותיו של קפקא השתרבבו הומור, סרקאזם וביקורת נוקבת כלפי סופרים, משוררים ורוח התקופה. גוסטב יאנוך ציין ברשימותיו כי קפקא מעולם לא התאמץ להיראות מבריק או מבדח. כל מה שאמר, "נשמע פשוט, מובן מאליו וטבעי".

* '''שירי הגרדום של כריסטיאן מורגנשטיין''' - "שיריו הם כה רציניים, עד שהוא מוכרח להציל את עצמו מרצינותו הלא אנושית".

* '''ספר השירים של יוהאנס ר. בכר''' – "אינני מבין שירים אלה. יש בהם כל כך הרבה רעש ומהומת מלים... המלים אינן נעשות גשר אלא חומה גבוהה שלא ניתן לעבור אותה".

* '''הספר של [[יעקב וסרמן]] [[קאספר האוזר]] או עצלות הלב''' – קאספר האוזר של וסרמן כבר מזמן איננו אסופי. הוא כבר קיבל לגיטימציה,... שמו עכשיו יעקב וסרמן, בעל חווילה גרמני, במסתרים סובל גם הוא מעצלות הלב, הגורם לו יסורי מצפון, אך הוא מעבד אותם לפרוזה ששכר טוב בצידה וכך הכול בסדר גמור". כששאל אותו יאנוך אם הוא מרגיש בודד כמו קאספר האוזר, ענה קפקא: " גרוע יותר מקאספר האוזר. אני בודד - כמו פרנץ קפקא".

כאשר חיפש יאנוך את אולם האסיפות של אגודת הפועלים היהודית '[[פועלי ציון]]', אמרו לו אנשים מהסביבה, כי "אנשים מהוגנים אינם מתרועעים עם [[יהודים]]". כשסיפר זאת לקפקא, הסביר הלה ליאנוך כי ה[[ציונות]] היא הסיבה להתעצמות ה[[אנטישמיות]]: " התעוררות התודעה של היהודים נתפסת כשלילת הסביבה. מתוך כך נוצרים רגשות נחיתות, שמפרקים אותם בנקל לפרצי שנאה". הוא השווה את ההתקוממות של [[דותן]] ו[[אבירם]] ב[[משה]], להתקוממות האנושות כנגד ההתעלות אל האנושי וצלילתה לתהום האפלה של תורת הגזע. "מכים את היהודי והורגים את האדם". אולי זו הסיבה ש"אנחנו היהודים נולדים כבר זקנים".

כאשר קפקא ויאנוך חלפו ברחובות הרחבים של פראג החדשה, העיר קפקא "אנו מהלכים ברחובות הרחבים של העיר החדשה, אך צעדינו ומבטינו אינם בטוחים... עיר היהודים הישנה החולה שבתוכנו, היא הרבה יותר מוחשית מאשר העיר החדשה ההיגיינית, הסובבת אותנו". כתושב יהודי של פראג, אמר קפקא כי כיהודי, הוא חולם לעלות לארץ [[ישראל]]. "היהודים אינם יכולים להסתפק עוד בהיסטוריה". אם ישראל היא בשביל היהודים מטרה חיונית, הרי ש[[צ'כוסלובקיה]], היא רק נקודת מוצא עבור הצ'כים. על אסופות סיפורים של [[יהודי מזרח אירופה]], כגון [[י"ל פרץ]] ו[[שלום אש]], אמר שהם מציגים סיפורי עם כי "היהדות אינה רק עניין של [[אמונה]], אלא בראש ובראשונה עניין של אורח חיים, של קהילה שדפוסיה נקבעים על ידי האמונה".

על עבודתו במשרד התלונן קפקא, כי זוהי עבודת כפיה וכי הוא מתגעגע לעבודת כפיים, אך בשל מצבו הבריאותי, אין הוא יכול לעשות זאת. "עבודה אינטלקטואלית עוקרת את האדם מן הקהיליה האנושית, ולעומת זאת מלאכת כפיים, מוליכה אותו אל הבריות"…תמיד... תמיד תוקפים אותי יסורי מצפון על שאני מניח לחיים שלי לטבוע בתוך פרנסה של משהו".

"המוזיקה מגבירה את חיי החושים. ואילו השירה, לעומתה, מדבירה אותם, וגורמת לעילויים...את השירה משנים החיים, זה לפעמים עוד יותר גרוע". "האמנות לאמן היא סבל שמכוחו הוא משתחרר בשביל סבל חדש", הוא השווה את האמן לציפור תימהונית בתוך כלוב הקיום שלה, כמוה אמר: "אני ציפור בלתי אפשרית לחלוטין, אני קאק, אני קפקא".

* '''האנרכיסטים הצ'כים''' – "אנשים אלה המכנים את עצמם אנרכיסטים, הם כה חביבים ונעימים, שיש להאמין לכל מילה שלהם. אך באותה עת – ובגלל אותן תכונות עצמן – אי אפשר להאמין להם, שאמנם הם יכולים להיות הורסי עולם כאלה כפי שהם מכריזים על עצמם".

יאנוך שאל את קפקא לאחר שחזר מביקור בכפר.: "שוב בבית?", וקפקא ענה: "בבית? אני גר אצל הורי. זה הכול. יש לי חדר כאן משלי, אך זו אינה מולדת, אלא רק מקום מקלט, שבו אני יכול להסתיר את אי השקט הפנימי שלי, ולהתמכר לו ביתר שאת". באחד מן הטיולים המשותפים, הראה קפקא ליאנוך את החנות וביתוואת ביתו של אביו. "אם כן עשיר אתה" אמר יאנוך. קפקא עיקם את פיו וענה: "ומהו עושר? לאחד, אפילו חולצה ישנה היא עושר, אחר עני גם אם הוא בעל עשרה מליונים".

* בהקדמה לספר בתרגום העברי, כתובנכתב כי סביר להניח שלא כל הפרטים המופיעים בספר מדוייקים, במיוחד אלה המתייחסים למחוות הגוף של קפקא, וכי יתכן שגוסטב יאנוך הושפע מתיאור המחוות שהופיעו בסיפורים שפרסם קפקא. עם זאת צויין, כי "אין יסוד להטיל ספק במהימנות התיאורים של יאנוך באשר להתבטאויותיו של קפקא".

* הרטמוס בינדר, עורכו של הספר ' קפקא ספר עזר' טען כי רשימות אלה, הן כמעט העדויות היחידות על סגנון הדיבור של קפקא . הוא הניח כי קפקא נמנע ביחסיו עם חבריו הסופרים, מאותו חופש הבעה שהתיר לעצמו ביחסיו עם מעריצו הצעיר גוסטב יאנוך, שראה בו דמות של אב.

** אדוארד גולדסטאקר ((Eduard Goldstücker , שהיה נשיא אגודת הסופרים הצ'כית בתקופת האביב של פראג, הציג מאמר בשפה הגרמנית שכותרתו 'ידידו הבלתי אמין של קפקא', אותה כותרת שציטט מארק הרמן בסקירתו, בו. ישבמאמר התייחסותנטען כי לספרוספרו של יאנוך כלוקהלוקה בעובדות שגויות, דוגמת אזכור תאריכי פגישותיו של יאנוך עם קפקא, בשעה שהלה שהה מחוץ לעיר. בתגובה לדברים הללו, אמר יאנוך כי הוא לא טרח לרשום ביומניו את מועדי הפגישות, אלא רק את תיעוד הפגישות והשיחות שערך עם קפקא.

** זיידי סמית, בסקירה שכתבה באוקטובר 2008 על חיבורו הביוגרפי של לואיס בגלי על קפקא, (Louis Begley’s biographical essay on Kafka) , התייחסה לספרו של יאנוך כאל עבודה הגיוגרפית, המאדירה את נשוא הכתוב. כמו כן ציינה באותה סקירה כי יש להניח שקפקא דיבר בשפת דיווח, ודבריו יופו, לצורך שיווק הספר.

* ג'ף נובאק (Jeff Nowak) כתב בשנת 2007 כי יש להתייחס בזהירות לכתוב בספר, כיוון שאיש אינו יכול להיות בטוח לגבי אמינות הדברים הכתובים, אך עם זאת, גם אם הספר מטעה, הרי שיש לסלוח על כך, כיוון שהחיוניות המשתקפת מן הכתוב, שייכת לאדם שהכיר את קפקא. באופן הואאישי, כתבהוסיף שבאופן אישינובאק, הוא סקפטי באשר לאופן ההתבטאות של קפקא, אך דעתו אינה נחשבת עוד. מאז שמכס ברוד ודורה דיאמונט טענו כי הספר אותנטי, גם הוא סבור כי זוהי סיבה טובה לכלול את גוסטב יאנוך "בכל רשימה של כותבי ביוגרפיות". {{הערה|ראו קישורים חיצוניים }}

* [http://cafe.themarker.com/post/1946128/ על הציורים של קפקא באתר הארץ The Marker ]