מיכאיל גלינקה – הבדלי גרסאות

 

==שנות הביניים==

"החיים למען הצאר" הייתה הראשונה בשתי ה[[אופרה|אופרות]] הגדולות של גלינקה. שמה המקורי של האופרה, שזמן התרחשותה הוא שנת [[1612]], היה "איבן סוסאנין" על שם הגיבור, איכר רוסי וגיבור לאומי, המקריב את חייו למען הצאר בהתעיית קבוצה של פולשים [[פולין|פולנים]] הרודפים אותו. הצאר עצמו עקב בעניין אחר התקדמות היצירה והציע את השינוי בשם. האופרה נחלה הצלחה גדולה בביצוע הבכורה שלה ב-[[9 בדצמבר]] [[1836]], ב[[ניצוח]] קאטרינו קאווס, שכתב אופרה על אותו נושא באיטליה. אף כי המוזיקה יותר איטלקית מרוסית באופיה, גלינקה מפגין שליטה מצוינת ברצ'יטאטיב, המלכד את חלקי היצירה והתזמור עשוי ביד אמן וצופה את הכתיבה התזמורתית של מלחינים רוסיים מאוחרים יותר. הצאר גמל לגלינקה על יצירתו בטבעת יקרה. (בתקופה ה[[סובייטי|סובייטית]] הופקה האופרה בשמה המקורי, "איבן סוסאנין").

 

זמן קצר אחר כך התחיל בכתיבת האופרה השנייה שלו, "רוסלאן ולודמילה". העלילה, המבוססת על סיפור של [[אלכסנדר פושקין]] , נרקחה תוך רבע שעה על ידי קונסטנטין באחטורין, [[משורר]], שהיה אז בגילופין. כתוצאה מכך, האופרה היא ערבוביה [[דרמה|דרמטית]], אבל המוזיקה עולה בטיבה על זו של "החיים למען הצאר". גלינקה משתמש בסולם עולה של טונים שלמים בפתיחה המפורסמת. מוטיב זה נקשר עם הגמד הנבל צ'רנומור, החוטף את לודמילה, בתו של נסיך [[קייב]]. יש באופרה הרבה [[קולורטורה]] בסגנון איטלקי, והמערכה השלישית מכילה כמה קטעי [[בלט]] שגרתיים, אבל ההישג הגדול שלו באופרה זו הוא בשימוש בנעימות עם, שהמסר המוזיקלי חדור בהן. חלק גדול מן החומר העממי השאול אוריינטלי בטבעו. כאשר הוצגה לראשונה ב-9 בדצמבר [[1842]] התקבלה בקרירות, אף כי בשנים הבאות צברה פופולריות.

==השנים האחרונות==

שנה קשה עברה על גלינקה אחרי קבלת הפנים הקרירה ל"רוסלאן ולודמילה". נסיעה ל[[פריז]] ו[[ספרד]] רוממה את רוחו. ב[[פריז]] ניצח ברליוז על מובאות מן האופרות של גלינקה וכתב עליו מאמר אוהד. גלינקה, מצדו, הוקיר את המוזיקה של ברליוז והחליט לחבר כמה "פנטזיות ציוריות" (fantasies pittoresqu) לתזמורת. עוד ביקור בפריז חל ב-[[1852]] ואז נשאר שם לשנתיים, חי חיים שקטים והרבה לבקר בגנים הבוטניים והזואולוגיים.