לאון פוליאקוב – הבדלי גרסאות

פוליאקוב הוא בנו של [[מו"ל]] [[יהודי]] בסנקט פטרבורג. הוא נקראקרוי על שמו שלשם [[לב טולסטוי]], שמת 5כמה ימים לפני הולדתו. בשנת [[1920]] נמלטה משפחתו מן ה[[בולשביקים]] ל[[צרפת]], שם ייסד אביו חברת [[הוצאה לאור]] מצליחה. הוא חי זמן מה ב[[איטליה]] וב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]], שם ראה כנער את [[עליית הנאצים לשלטון|עליית הנאציזם]], ולאחר מכן עבר להתגורר בצרפת דרך קבע. ב[[פריז]] הוא למד [[משפטים]] ו[[היסטוריה]]. לאחר מכן עבד כ[[עיתונאי]] בעיתונו של אביו "יומון פריז" (''Pariser Tageblatt''), ופנה ל[[מחקר]] היסטורי. בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]] התגייס ל[[צבא צרפת|צבא הצרפתי]]. ב-13 ביוני [[1940]] הגיע ל-[[סאן-ואלרי-אן-קוקס]] ונפל עם הגדוד שלו ב[[שבי]] הגרמנים. כעבור שלושה חודשים נמלט ממחנה השבויים Doullens על הגבול הבלגיה[[בלגי]], וחי בדרום צרפת תחת השם רובר פול. הואפוליאקוב הצטרף ל[[תנועת ההתנגדות הצרפתית]], שם עזרסייע בארגון התנגדות יהודית משמעותית.

בשנת [[1942]] יצר עמו קשר הרב [[שניאור זלמן שניאורסון]] מ"התאחדות יהודים שומרי מצוות"{{הערה|Association des Israélites pratiquants}}, וביקש ממנו לשמש כ[[מזכיר]]ו. יחד עם בן דודו של זלמן, [[יצחק שניאורסון]], הוא ייסד את "המרכז לתיעוד יהודי בן זמננו" (CDJC), שאסףשעסק באיסוף מסמכים ועדויות על רדיפת היהודים בצרפת. ראיות אלו סייעו רבות לאחר ניצחון [[בעלות הברית]], כאשר פוליאקוב שימש ב[[משפטי נירנברג]] כמשקיף משפטי ומתורגמן לצד [[אדגר פור]], ראש המשלחת הצרפתית.

בשנת [[1981]] פרסם את [[ממואר|זיכרונותיו]] תחת השם "L'Auberge des Musiciens", שחלק גדול ממנו מוקדש לתולדות ההתנגדות ולקורותיו בתקופת [[המערכה על צרפת|הכיבוש הנאצי]]. ספריו תורגמו לשפות רבות, ובסוף חייו גם ל[[רוסית]], לשמחתו הגדולה. את הזמן הרב שהקדיש עבור מחקרו הענףלמחקר על שרשי החורבן, הוא הסביר במיליםבפשטות: "רציתי לדעת למה רצו להרוג אותי יחד עם מיליוני בני אדם אחרים".