אליקנטה – הבדלי גרסאות

אזור העיר אליקנטה מיושב זה למעלה מ-7,000 שנה. תחילתו בנדידה של שבטי [[ציידים-לקטים]] ממרכזמ[[מרכז אירופה]] דרומה בין השנים 5000-3000 [[לפנה"ס]]. היישובים הקדומים ביותר נאחזו במורדות הר בנקנטיל החולש על העיר. ב-1000הראשון1000 הראשון לפנה"ס החלו סוחרים יוונים ופניקים לפקוד את חופה המזרחי של ספרד, תוך שהם בונים נמלי מסחר קטנים ומביאים לשבטים האיבריים את תרבות ה[[כתיבה|כתב]], לשימוש בברזל ול[[אובניים]]. במאה השישית לפנה"ס החלו צבאות [[האימפריה הרומית|רומא]] ו[[קרתגו]] לפלוש ולנהל מאבקי שליטה ב[[חצי האי האיברי]]. במסגרת ניסיונות אלה יסד המצביא הקרתגי [[חמילקרת ברקאברקה]] את מבצר אקרא לאוקא (ב[[יוונית]]: Aκρα Λευκa, מילולית "הר לבן", או "נקודה לבנה") במקום שבו יושבת היום העיר אליקנטה. אף שקרתגו כבשה את רוב השטחים בסביבות אליקנטה, בסופו של דבר היה רוב חצי האי האיברי בשליטה רומית במשך יותר מ-700 שנה. ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]], בעת שקיעת האימפריה הרומית, הייתה העיר אשר כונתה אז בשם הלטיני לוקנטום (Lucentum), בשליטה [[גותים|גותית]]. במאה ה-8 העיר נכבשה בכיבוש הערבי, כמעט ללא התנגדות. ה[[מורים]] הם שהעניקו לעיר את שמה הנוכחי שפירושו ב[[ערבית]] "עיר האורות". המורים שלטו בדרום ובמזרח ספרד עד למאה ה-11. בשנת 1246 נכבשה העיר בידי [[אלפונסו ה-10, מלך קסטיליה|אלפונסו ה-10]] מלך [[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]], אולם בשנת 1298 עברה לידי מלכות ולנסיה בשליטת המלך [[חיימה השני, מלך אראגון|חיימה השני]] מ[[ממלכת אראגון|אראגון]]. היישוב קנה לו מעמד של כפר מלכותי בעל יצוג בפרלמנט הוולנסי.