זיסקינד מטרימברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 2:
'''זִיסְקִינְד מטְרִימְברג''' (פון טרימברג; ב[[גרמנית]]: '''Süßkind von Trimberg'''; {{כ}}[[1230]]–[[1300]]) היה [[מינזינגער]] (minnesinger; [[טרובדור]]) [[גרמני]], וככל הנראה ה[[משורר]] ה[[יהודי]] הראשון בשפה ה[[גרמנית]] שיצירותיו נשתמרו. ב[[כתב יד (העתק)|כתב היד]] הוא נקרא "יהודי" שלוש פעמים, ובאיור בכתב היד הוא מתואר כחובש את [[כובע היהודים]] (כובע שנאלצו היהודים לחבוש ב[[ימי הביניים]]). חיזוק נוסף לזיהויו כיהודי היא העובדה שרק יהודים נשאו אז את השם "זיסקינד". מקובל להניח ששיריו חוברו בין השנים 1250–1300.
==ביוגרפיה==
זיסקינד קרוי על שם עיר הולדתו טרימברג, עיירה שבה [[מצודה]] בעלת שם זהה, והמהווה כיום חלק מהעיר [[אלפרשהאוזן]] במחוז [[באד קיסינגן]] ליד [[וירצבורג]]. כל מה שידוע עליו בוודאות הם שישה [[שיר]]ים (כ-200 שורות) המופיעים בשמו ב[[קודקס מאנסה]] (''Codex Manesse''), ותמונה שמופיעה לצידם המצביעה על מעמדו הגבוה בקרב משוררי תקופתו. כל יתר המידע הביוגרפי אודותיו, כגון האפשרות שכיהן כ[[רופא]] בחצר ה[[בישוף]] של וירצבורג או [[פרנקפורט]], מבוסס על השערות שהועלו בתקופות מאוחרות יותר בהתבסס על פרשנויות לתמונה. לפי אחת המסורות, קבורתו של זיסקינג תועדה ב[[ספר זיכרון]] [[חיבור אבוד|נעלם]] של [[קהילה יהודית]] ב[[שלוכטרן]] שליד [[פולדה]], לא הרחק מטרימברג. ה[[סופר]] וה[[מתרגם]] [[דוב סדן]], אשר תרגם את שירי זיסקינד ל[[עברית]] בשנת 1929, העלה מאוחר יותר ספקות רבות אודות יהדות המשורר.<ref>[[דוב סדן]], [http://jpress.org.il/Default/Scripting/ArticleWin_TAU.asp?From=Search&Key=DAV/1949/08/19/7/Ar00704.xml&CollName=DAV_1945_1954&DOCID=183401&PageLabelPrint=&Skin=TAUHe&enter=true&Hs=advanced&AppName=2&AW=1320628079127&sPublication=DAV&sPublication=HZN&sPublication=HYM&sPublication=HLB&sPublication=MGD&sPublication=HMZ&sPublication=HZV&sPublication=HZF&sPublication=HSK&sPublication=HZT&sPublication=MAR&sPublication=IVA&sPublication=LLR&sPublication=HED&sPublication=HHR&sPublication=KMD&sPublication=MAD&sPublication=DHY&tauLanguage=&sScopeID=All&sSorting=Score%2cdesc&sQuery=%u05d6%u05d9%u05e1%u05e7%u05d9%u05e0%u05d3%20%u05d8%u05e8%u05d9%u05de%u05d1%u05e8%u05d2&rEntityType=&sSearchInAll=false&ViewMode=HTML פסיפס], [[דבר]], 19 באוגוסט 1949</ref>
 
זיסקינג נדד ככל הנראה מארמון לארמון והשמיע את שיריו בפני [[אביר]]י גרמניה. שיריו אינם עוסקים באהבה ותאוות נשים, כמנהג רבים ממשוררי התקופה ה[[נוצרי]]ם, אלא בהערצת הרוח, צניעות האישה, וכן נדיבות לב, כפי שמשתקף באחד משיריו: "משבח אני את הנדיב העושה מעשה נדיבות ולא את המתפאר ביחוסו. האם לא ראינו שושנים פורחות בין החוחים (=צדקת העניים) ועוולה משגשגת בין אצילים"?. זיסקינד אף תינה את צער היהודים בפני האבירים: "רוצה אני לברוח מחצרות אדונים, לגדל זקן ושערות שיבה ולחיות כדרך היהודים הזקנים: ארוך יהיה מעילי ואת כובעי אחבוש עמוק על מצחי, הילוכי יהיה בענוה ורק לעתים ררחוקות יצלצל שירי בארמונות, מאחר שהאדונים משכו חסדם ממני".{{הערה|[[שמעון דובנוב]], [[דברי ימי עם עולם]], (מהדורת כרך אחד), עמוד שמד}}