שוהה בלתי חוקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שגוי, דף השיחה. |
עריכה |
||
שורה 3:
ב[[ישראל]], '''שוהה בלתי חוקי''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''שב"ח''') הוא מי שנמצא בתחומי המדינה בלא שיש בידיו היתר לכך. אף שהביטוי יכול להתייחס לאזרח של כל מדינה באשר היא, השימוש בו מתייחס בעיקר כלפי [[פלסטינים]] תושבי [[יהודה והשומרון וחבל עזה]]. אלה אינם זקוקים ל[[אשרת כניסה|אשרות כניסה]] ול[[דרכון|דרכונים]] בעת שהם נכנסים לישראל, כי אם ל[[היתר כניסה לישראל|היתרי כניסה]] ("תסריח", ב[[ערבית]]: '''تصريح''') המונפקים בידי [[מנהלת התיאום והקישור]]. בהיתרים אלה נקבעים לעתים אזורים מסוימים המותרים לכניסה ולעתים נקבע בהם היתר לשהייה בכל תחומי המדינה. כן מצוינות בהם מטרות השהייה: תעסוקה, צרכים רפואיים, צרכים אישיים, ועוד.
בשל הרצף הטריטוריאלי הקיים בין ישראל לבין יהודה והשומרון, כניסה בלתי חוקית של פלסטינים לישראל קלה ונפוצה יותר מאשר ממדינות אחרות, אף שבאזורים בהם הוקמה [[גדר ההפרדה]], ההסתננות נעשתה קשה יותר. מספר הפלסטינים השוהים בלא היתר בישראל הוערך בשנת 2009, על ידי גורמים שונים ב[[מערכת הביטחון]], בין 20 אלף ל-50 אלף{{הערה|שם=כלכליסט|[http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3211582,00.html דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: שובם של הפועלים לישראל, 9 בפברואר 2009], כלכליסט}}. בעמותת [[קו לעובד]] העריכו בשנת 2010
ישראל מגבילה כניסת פלסטינים לישראל הן מחשש כי יבצעו פעולות [[טרור]] והן מנימוקים הקשורים במבנה שוק העבודה בישראל. במסגרת המאבק בתופעת השהייה הבלתי חוקית, נחקק בשנת [[1996]] חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), האוסר על העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים. החוק נקבע כ[[הוראת שעה]], המוארכת מדי שנה או שנתיים, כדי ש[[הכנסת]] תוכל לבחון את ההסדר לעתים קרובות ולהכניס בו שינויים.
|