מפעל הביבליוגרפיה העברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←חלוקה עפ"י שפה: הגהה |
מ ←היסטוריה: תקלדה |
||
שורה 10:
לרעיון כתיבת ביבליוגרפיה מלאה של הספר העברי היסטוריה ארוכה. ראשון למכנסי הכותרים העבריים היה [[שבתי בס]] בספרו '''שפתי ישנים''' ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]]. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] התפרסמו הביבליוגרפים [[משה שטיינשניידר]] בסדרת הקטלוגים אודות אוצרות הספר העברי בספריות שונות באירופה, ו[[יצחק אייזיק בן יעקב]] בספרו '''אוצר הספרים''' שהתפרסם ב- [[1880]] [[המאה ה-20|ובמאה ה-20]], ספרו של [[חיים דב פרידברג]] '''[[בית עקד ספרים (ספר)|בית עקד ספרים]]'''. כל ניסיונות הקיבוץ הללו הם פרי מאמצים של מחברים יחידים שלמרות מאמציהם וכשרונם קצרה ידם מלהגיע לכל ספר עברי.
ההצעה לכתוב ביבליוגרפיה יהודית לאומית מקיפה עלתה ב-[[1953]], על ידי ד"ר [[ישראל מהלמן]]. ד"ר מהלמן ניסה במשך כמה שנים לעניין מוסדות אקדמיים שונים בהצעתו. ב- [[1959]] חתמו [[האוניברסיטה העברית]], [[מוסד ביאליק]], [[מוסד הרב קוק]] ו[[משרד החינוך]] על הסכם משותף שמכוחו הוקמה חברה בשם מפעל הביבליוגרפיה העברית. ב- [[1960]] הציע ד"ר מהלמן, יחד עם [[אברהם מאיר הברמן]] ו[[אברהם יערי]], תוכנית לביבליוגרפיה מקיפה של הספרים העבריים המודפסים. הייתה גם הצעה אחרת של הספרייה הלאומית, שנציגה היה שלמה שונמי. הצעה זאת הייתה מצומצמת בהיקפה בהשוואה להצעה הראשונה. ב[[אפריל]] 1961 פרש מוסד הרב קוק ממפעל הביבליוגרפיה.
המייסדים הניחו שיידרשו שמונה עד עשר שנים להשלמת העבודה והניחו שהיא תכלול 13-12 כרכים{{הערה|מפעל הביבליוגרפיה העברית, עמ' [4]}}. למעשה העבודה לא הושלמה עד היום. בשנת [[1963]] הוציא המפעל חוברת לדוגמה בת 116 עמ' שהוכנה על ידי [[נפתלי בן מנחם]] וצוות העובדים במפעל, שכלל חמישה עובדים: ברוך מרדכי כהן (עורך שותף במהדורה המוערת של המילון התלמודי [[פחד יצחק]]), יצחק יוסף כהן – מומחה בתולדות יהודי הונגריה, [[יהודה אריה קלוזנר]] וישראל אליעזר פולק, שעבד במפעל עד 1964. החוברת כללה את הערכים: אייבשיץ, יהונתן; אייזנשטיין, יהודה דוד; אלגאזי, נסים שלמה; ארחות צדיקים; ואריסטו.{{הערה|[[נפתלי בן מנחם]] (עורך), '''חוברת לדוגמה''', מפעל הביבליוגרפיה העברית, [ירושלים], תשכ"ג (1963). (116 עמודים). ([{{NNL|001001090}} פרטים] בקטלוג הספרייה הלאומית)}}
| |||