צבי חרמון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 6:
לאחר שמונה לנציב בתי הסוהר חרמון שינה נהלים בשירות בתי הסוהר שהיו מושרשים מתקופת [[המנדט הבריטי]] והכניס לראשונה עובדים סוציאלים וגורמים חינוכיים. חרמון הנהיג חופשות לאסירים; הקים מחלקה פסיכיאטרית לאסירים הסובלים מ[[מחלת נפש|מחלות נפש]] ומרכז מיון אסירים ב[[כלא רמלה]]; וביטל את השימוש ב[[אלה (נשק)|אלה]] אצל הסוהרים. הגישה הכללית הפכה להיות גישה שיקומית.
ב-[[1958]], בעקבות [[מרד אסירים]] ב[[בית סוהר שיטה|כלא שאטה]] וטענות כי נהלי הביטחון בכלא לא היו מספקים, הוקמה ועדת חקירה (ועדת יצחק בן אהרון), שבעקבות מסקנותיה הוחלט לשחרר מתפקידו את סגנו של חרמון שהיה מופקד על הביטחון בשירות (ושבעברו היה מפקד המשטרה הצבאית), וצבי חרמון התמנה לתפקיד המנהל המדעי של שירות בתי הסוהר (ללא שינוי בדרגתו). לנציב הבא מונה אריה ניר. החלפת תפקידים זו הביאה לשינוי מהותי בגישת השירות לאסירים, ובמדיניות שירות בתי הסוהר וסדרי העדיפויות בו. גישתו הטיפולית-שיקומית של חרמון שבה והתממשה עם הקמתו של כלא חרמון הקרוי על שמו.
באוקטובר 1958 מונה על ידי שר המשטרה [[בכור שטרית]] למנהל מדעי של המרכז למיון, הסתכלות ומחקר של בתי הסוהר, וכן ליועץ ל[[משרד המשטרה]] לענייני טיפול בעבריין ושיקומו. בשנת [[1959]] היה מראשוני חברי הסגל של המכון ל[[קרימינולוגיה]], שהוקם במסגרת הפקולטה למשפטים של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], ועמד בראש מחלקת העונשין.
| |||