דיברה תורה כלשון בני אדם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטא
שורה 7:
==משמעות המושג אצל הראשונים==
בקרב הראשונים קיבל המונח משמעות שונה, כאשר הוא יוחס להסבר מדוע התורה משתמשת בביטויים המגשימים את האל. התייחסות קלסית למושג זה נמצאת ב[[מורה נבוכים]] של [[משה בן מימון|הרמב"ם]] (א, כו, בתרגום מ' שוורץ):
:"ידועה לך האמירה שלהם (=חז"ל) הכוללת את כל סוגי הפירושים הקשורים בתחום זה, דהיינו, מה שאמרו: דברה תורה כלשון בני אדם. משמעות הדבר שכּל מה שבני-האדם כולם מסוגלים להבינו ולציירו במחשבה ראשונה הוא אשר יוחס כהכרחי לאל יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המצביעים על גשמות, כדי להורות על כך שהוא יתעלה נמצא. שכן אין ההמון משיג ברגע הראשון מציאות זולת מציאות של גוף דווקא. לדעתם מה שאינו גוף, או מצוי בתוך גוף, אינו נמצא".
וכבר העיר שם המהדיר:
:"בתלמוד דברים אלה באים להגיד שיש בתורה פסוקים שצריך להבינם כפשוטם ולא לדרוש אותם. הביטוי מובא לרוב כהסבר מדוע חכם פלוני אינו מקבל את הדרש שחכם אחר דורש פסוק נתון. אלטמן, עמ' 80, ואחריו אברהם נוריאל... כבר הצביעו על כך שהרמב"ם נותן לאימרה זאת משמעות אחרת לגמרי. הרמב"ם משתמש בביטוי זה... לומר שהתורה מדברת בלשון המותאמת להבנת ההמון - ולכן אין להבין את דברי התורה כפשוטם. נראה אפוא שהרמב"ם מעניק לביטוי זה משמעות הפוכה ממש מן המשמעות שבה משמש הביטוי בתלמוד".