מחיר העברה – הבדלי גרסאות

קביעת השיטה הנבחרת הינה בעלת חשיבות גבוהה ביותר ומשליכה על פעילות החברות המעורבות, בין היתר משום שמבחינת רשויות המס היא מצביעה על האופי ה"אמיתי" של העסקה (בנוסף לאופי העסקה בפועל). להלן סקירה קצרה של חלק מהשיטות הקיימות לצורך קביעה, הגנה ויישום של מחירי העברה:

 

* '''שיטת המכירה החוזרת ("Resale Price Method")''' - שיטה זו מנסה להעריך האם הסכום שנגבה בעסקה בין חברות קשורות הינו בתנאי שוק, על ידי בדיקת שולי הרווח הגולמי (gross margin), בהשוואה לאותו רווח אשר הושג בעסקאות עם צדדים שלישיים. שיטה זו נהוגה במיוחד לצורך בדיקת מפיצים אשר מוכרים למשל מוצר של יצרן, וזאת מבלי לשנות את המוצר ו/או להוסיף לו ערך מהותי כלשהו.

* '''שיטת העלות הנוספת ("Cost Plus Method")''' - על ידי שימוש בשיטה זו, מחיר השוק נמדד על ידי הוספת [[רווח גולמי]] (gross profit) הולם לעלות הייצור (או השירות) בעסקה הבין-חברתית הנבדקת. שיטה זו נהוגה, לרוב, לצורך קביעת התוספת (mark-up) אותה צריך להרוויח היצרן (או נותן השירות) בנוסף לעלויותיו בייצור המוצר או אספקת השירות, כאשר הוא עובד עבור חברה קשורה שלו.