סטאדהאודר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: חשד למילים בעייתיות |
|||
שורה 9:
ועל פי רוב לכל אחד מ[[שבעה-עשר המחוזות]] היה סטאדהאודר משלו. ב[[המאה ה-16|מאה השש-עשרה]] ירש [[קרל החמישי]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] מ[[בית האבסבורג]], שהיה גם [[מלך ספרד]], את ארצות השפלה הבורגונדיות, והשלים את התהליך הזה בכך שנעשה לאדון היחיד של ארצות השפלה. רק [[בישופות לייז'|נסיכות-בישופות לייז']] ושתי טריטוריות קטנות יותר (המנזר הקיסרי סְטאבְלוֹ-מַלְמִדִי ודוכסות [[בויון]]) נותרו מחוץ לתחום שלטונו. סטאדהאודרים המשיכו להתמנות כדי לייצג את קרל ואחרי כן את בנו [[פליפה השני, מלך ספרד]], שירש ממנו את ארצות השפלה. מאחר שפליפה היה שליט [[ריכוזיות|ריכוזי]] ו[[אבסולוטיזם|אבסולוטיסטי]] מאוד, כוחם הממשי של הסטאדהאודרים נחלש מאוד.
ב-[[1581]] התחולל [[המרד ההולנדי]], שבו המחוזות הצפוניים התנערו ב[[הצהרת ההתכחשות]]
ברמה הפדרלית, הסטאדהאודר של מחוזות הולנד וזלנד שימש על פי רוב גם כקפיטן-כללי של צבא הקונפדרציה ואדמירל-כללי של צי הקונפדרציה, אם כי שום סטאדהאודר לא פיקד בפועל מעולם על צי בעת קרב. בצבא הוא היה רשאי למנות קצינים על פי שיקולו, ובצי רק לאשר מינויים של מועצות האדמירליות. סמכויותיו המשפטיות של הסטאדהאודר היו אפוא מצומצמות למדי, ועל פי החוק הוא היה עובד מדינה ותו לא. מכל מקום, סמכויותיו בפועל היו לפעמים רבות יותר, במיוחד בהתחשב באווירת מצב החירום של מלחמת שמונים השנה. [[מאוריץ נסיך אורנז']] שלט אחרי [[1618]] כדיקטטור צבאי, ו[[וילם השני, נסיך אורנז'|וילם השני]] ניסה גם הוא לעשות כך.
[[קובץ:Willem II prince of Orange and Maria Stuart.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נסיך אוראנז' וילם השני עורר עליו את חמתם של "הרחנטים", ובכך הביא לביטול משרת הסטאדהאודר למשך 22 שנה. בציור מאת חרארד ון הונטהורסט הוא נראה עם אשתו [[מרי הנרייטה, הנסיכה המלכותית|מרי]].]]
מנהיג המרד ההולנדי (מלחמת שמונים השנה) היה [[וילם השתקן]] לבית אורנז'. הוא התמנה כסטאדהאודר ב-[[1572]] במחוז הולנד, שהיה המחוז הראשון שהרים את נס המרד. השפעתו האישית והשם הטוב שיצא לו נעשו מזוהים עם המשרה, והקלו על התקבלותם של בני המשפחה האחרים. מאוריץ ב-1618 ו[[ויליאם השלישי, מלך אנגליה|וילם השלישי]] מ-[[1672]], שניהם מבית אורנז', החליפו מועצות-עיר שלמות באנשי שלומם כדי להגדיל את סמכויותיהם. בתגובה לנסיונותיהם של הסטאדהאודרים להדק את אחיזתם במדינה, פעלו ה[[רחנטים]] (regenten, אנשי האליטות הכלכליות במדינה שהיה להם ייצוג רב במועצות) אחרי מותו של וילם השני ב-[[1650]] כדי שלא יתמנה סטאדהאודר כלל. "[[התקופה הראשונה ללא סטאדהאודר]]" הסתיימה ב-[[1672]], היא "שנת האסון" (Rampjaar) ההולנדית. תקופה שנייה ללא סטאדהאודר היתה אחרי מותו של וילם השלישי ב-[[1702]].
אחרי הפלישה הצרפתית ב-[[1747]] נאלצו הרחנטים להיכנע ללחץ עממי ולקבל את [[וילם הרביעי, נסיך אורנז'|וילם הרביעי]], סטאדהאודר של פריסלנד וחרונינגן, כסטאדהאודר במחוזות האחרים. ב--[[22 בנובמבר]] 1747 הפכה משרת הסטאדהאודר באופן רשמי למשרה העוברת בירושה (erfstadhouder). מאחר שווילם, לראשונה בתולדות הרפובליקה, שימש כסטאדהאודר של כל המחוזות, התפקיד קיבל שם חדש ונקרא כעת "סטאדהאודר חנראל" (Stadhouder-Generaal, סטאדהאודר כללי).
לאחר מותו בטרם עת של וילם הרביעי ב-[[1751]] התמנה בנו התינוק כסטאדהאודר תחת חסותה של אמו כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]]. האי-סדרים השלטוניים בתקופות העוצרוּת הזו עוררו איבה רבה, אשר הביאה להיווצרותה של תנועת "הפטריוטים" ב-[[1780]]. הפטריוטים השתלטו תחילה על מועצות-עיר רבות, אחרי כן על מועצת מחוז הולנד, ולבסוף הקימו מיליציות אזרחיות כדי להגן על עמדתם למול האורנז'יסטים. המדינה עמדה על סיפה של מלחמת אזרחים. בסופו של דבר, באמצעות התערבות צבאית [[פרוסיה|פרוסית]], הצליח ב-[[1787]] [[וילם החמישי, נסיך אורנז'|וילם החמישי]] לדכא את ההתנגדות, ומנהיגים רבים של הפטריוטים גלו ל[[צרפת]].
==סופו של תפקיד הסטאדהאודר==
הגולים חזרו מצרפת עם הצבא המהפכני הצרפתי בחורף של [[1795]], והולנד נפלה תחת שלטון צרפת המהפכנית. וילם החמישי נמלט לאנגליה, ומרת הסטאדהאודר בוטלה באופן רשמי ב-1795, כשהצרפתים הקימו את [[הרפובליקה הבטאווית]]. לאחר תבוסת [[נפוליון]] ו[[קונגרס וינה]] חזרה הולנד לשלטון בית אורנז', אלא שהפעם הפך הנסיך וילם השישי ל[[וילם הראשון, מלך הולנד]] והולנד היתה ל[[מונרכיה]].
ב[[ארצות השפלה הדרומיות]] (כיום [[בלגיה]]) המשיכו מלכי בית האבסבורג למנות סטאדהאודרים מקומיים ללא הפרעה מאז [[1572]] ועד סיפוחן לצרפת המהפכנית ב-[[1794]].
==ראו גם==
*[[היסטוריה של הולנד]]
[[en:Stadtholder]]
| |||