פצצת עומק – הבדלי גרסאות

ב-[[1943]] הכנסת ה[[טורפקס]] לשימוש, בנוסף לפיתוח פצצת עומק בעלת מבנה משופר גרמו להאצת מהירות השקיעה של הפצצה. למרות שפיצוץ של פצצת עומק סטנדרטית במשקל 280 קילוגרם, שהייתה בשימוש ב[[מלחמת העולם השנייה]], היה מורט עצבים לצוות הצוללת המותקפת, גוף הצוללת שלא ניזוק לא היה מתבקע אלא אם כן ה[[פצצה]] הייתה מתפוצצת בטווח של 5 מטר או פחות מהצוללת. מיקום הנשק בטווח זה היה עניין של מזל בלבד ודי לא סביר, מכיוון שהצוללת יכלה לערוך תמרוני התחמקות בזמן ההתקפה. רוב הצוללות שהוטבעו באמצעות פצצות עומק טבעו כתוצאה מנזק מצטבר מפיצוצים מטווח רחוק ולא עקב התקפה יחידה מכוונת היטב. צוללות רבות שרדו מאות פיצוצים של פצצות עומק, בפרק זמן של [[שעה|שעות]]שעות ספורות. לדוגמא, הצוללת U-427 ספגה 678 פצצות עומק ב[[אפריל]] [[1945]], ושרדה.