רפואת ימי הביניים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
MystBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: de:Medizin des Mittelalters
מ תיקון פירושונים
שורה 14:
==מערכת ימי הביניים==
[[קובץ:Medieval dentistry.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רופא שיניים ובידיו מלקחיים כסופות ומחרוזת שיניים גדולות, עוקר את שנו של אדם הנתון בכיסא. אנגליה – לונדון; 1360-1375.]]
תאוריה רפואית אחידה המבוססת בעיקרה על כתבי רופאים [[יוון|יווניים]] כדוגמת [[היפוקרטס]], 460-377 לפני הספירה, ו[[גלנוס]], אשר נולד בשנת 130, החלה להתפתח, ראשית באזורים אשר נפגעו על ידי קטיעת שקיעתה של האימפריה המערבית במידה הקטנה ביותר. היפוקרטס כתב על [[מחלה|מחלות]], על [[ניתוח|ניתוחים]]ים, על שברים וכן על האנטומיה של האדם. גלנוס חיבר מעל ל-500 מסות על פיזיולוגיה, על [[היגיינה]], על דיאטטיקה, על [[פתולוגיה]] ועל [[פרמקולוגיה]] ומיוחס לו גילוי האופן בו שולט [[חוט השדרה]] ב[[שריר|שרירים]]ים שונים. בעקבות הניתוחים שביצע, הוא תיאר את שסתומי ה[[לב]] וקבע את תפקידי [[שלפוחית השתן]] וה[[כליות]].
 
תרגומים אנגלו-סקסוניים של עבודות קלאסיות כמגדיר הצמחים של [[דיוסקורידס]], אשר שרדו מהמאה העשירית, מציגים את קיומם המתמיד של יסודות הידע הרפואי הקלאסי. תקצירים כ"ספר העלוקות" של בולד (900 לערך) מכילים מובאות ממגוון עבודות קלאסיות לצד תרופות אליל מקומיות.
שורה 49:
השימוש בצמחי מרפא השתלב באורח טבעי במערכת זו, והצלחתם יוחסה לפעולתם על ליחות הגוף. השימוש בצמחי מרפא שאב את מקורותיו, יתר על כן, מתורת החתימות הנוצרית הימי-ביניימית, אשר גרסה כי האל סיפק אמצעי להקלת כל חולי. יהא זה ירק, מינרל או חיה – אמצעי זה נושא עמו חתימה המעידה על יעילותו. למשל, זרעי הסקוטלריה (המשמשים להקלת כאבי ראש) עשויים להידמות לגולגולות זעירות, ועליה זרועי הנקודות הלבנות של הפולמונריה (המשמשת לשחפת) עשויים להידמות לריאותיו של חולה. על פי האמונה, קיים מספר רב של דמיונות.
 
רוב ה[[מנזר|מנזרים]]ים טיפחו גינות צמחי מרפא אשר שימשו להפקת תרופות צמחיות, והללו הוסיפו לרווֹח ברפואת האליל וכן שימשו ברפואה. חוברו ספרים בנושא תרופות צמחיות, הנודע בהם הוא ''"הספר האדום והוולשי של הרגסט"'', אשר פורסם בשנת 1400 לערך.
 
==המרפאים==
שורה 95:
ל[[לאונרדו דה וינצ'י]] נזקפת השפעה רחבה על קידום הרפואה ברנסאנס. דה וינצ'י, אשר נולד ב-[[15 באפריל]] [[1452]], דגל בגישה מדעית אשר בבסיסה תצפיות פרטניות. הוא נטל חלק במספר [[נתיחה שלאחר המוות|נתיחות לאחר המוות]] וכן הוציא תחת ידיו שרטוטים אנטומיים מפורטים מרובים, בתכננו עבודה רחבת היקף בנושא אנטומיה אנושית השוואתית.
 
הרופא הצבאי הצרפתי אמברואז פרה, שנולד בשנת 1510, הקים לתחייה את שיטת קשירת כלי הדם היוונית העתיקה. לאחר [[כריתה (רפואה)|כריתת]] איבר נהוג היה לצרוב את קצה האיבר הפתוח להפסקת הדימום. הדבר בוצע באמצעות חימום [[שמן]], [[מים]] או [[מתכת]] ויצירת מגע בין החומר ובין הפצע לסתימת כלי הדם. עוד האמין פרה בחבישת פצעים בתחבושות נקיות ובשימוש במשחות, ובכלל זה במשחה אשר הרכיב עצמו המכילה [[ביצה|ביצים]], שמן [[ורד|ורדים]]ים ו[[טרפנטין]]. הוא היה הראשון לעצב ידיים ו[[איבר|איברים]]ים מלאכותיים עבור חולים בהם בוצעה כריתה. באחת הידיים המלאכותיות, ניתן היה להניע את שני זוגות האצבעות לביצוע מטלות אחיזה ושחרור פשוטות, ומראה היד היה טבעי לחלוטין תחת כפפה.
 
אסונות רפואיים רווחו ברנסאנס בהשוואה לעת העכשווית. במהלך הרנסאנס היוו נתיבי סחר אמצעי מושלם להעברת מחלות. שמונה מאות שנים לאחר מגפת יוסטיניאנוס, שבה מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] ל[[אירופה]]. [[המוות השחור]] פרץ ב[[אסיה]], פשט למזרח התיכון ולאירופה בשנת 1348 (ייתכן כי הועבר באמצעות סוחרים איטלקיים אשר נסו מקרבות [[חצי האי קרים]]) וגבה בה 25 מיליון קרבנות, כשליש מכלל האוכלוסייה ועד שני שלישים באזורים העירוניים בהם הכתה המגפה ביתר שאת. טרם עזוב המונגולים את קאפה הנצורה אשר בחצי העיר קרים, גופותיהם המתות והנוטות למות של החיילים הנגועים נערמו על גבי קטפולטות, ושוגרו מעבר לחומות קאפה על מנת להדביק את יושביה. תקרית זו הייתה בין הדוגמאות המתועדות המוקדמות ביותר ל[[לוחמה ביולוגית]], ונחשבת כמקור התפשטות המוות השחור לאירופה.
 
המגפה שבה לרדוף את [[אירופה]] ואת [[המזרח התיכון]] פעם אחר פעם בין המאה ה-14 ובין המאה ה-17. התפרצויות מאוחרות יותר הראויות לציון: המגפה האיטלקית של 1629-1631, המגפה הגדולה של [[סביליה]] (1647-1652), המגפה הגדולה של [[לונדון]] (1665-1666), המגפה הגדולה של [[וינה]] (1679), המגפה הגדולה של [[מרסיי]] (1720-1722) ומגפת 1771 ב[[מוסקבה]].
 
טרם ביאת ה[[ספרד|ספרדים]]ים ל[[ארצות הברית|אמריקה]] ול[[מקסיקו]] לא נודעו חיידקי ה[[אבעבועות שחורות|אבעבועות השחורות]], ה[[חצבת]] וה[[שפעת]] הקטלניים. ל[[אינדיאנים|ילידים האמריקאיים]] לא הייתה החסינות אשר פיתחו ה[[אירופים]] באמצעות מגע רב שנים עם המחלות. [[כריסטופר קולומבוס]] שם קץ לבידוד האמריקות בשנת 1492 בעודו מפליג תחת דגל [[ממלכת קסטיליה]] ([[ספרד]]). [[מגפה|מגפות]] קטלניות פשו ב[[קריביים]]. האבעבועות השחורות מחו [[כפר|כפרים]]ים תוך חודשים אחדים. [[אוכלוסייה|אוכלוסיית]] ה[[אי]] [[היספניולה]] מנתה 250,000 ילידים אמריקאיים. עשרים [[שנה|שנים]] לאחר מכן צנחה האוכלוסייה ל-6,000 נפשות. יובל שנים לאחר מכן, על פי הערכות נותרו כ-500 ילידים אמריקאיים. באותה עת התפשטה המגפה למקסיקו, שם סייעה להרס האימפריה האצטקית. במאה הראשונה לשליטה הספרדית במקסיקו, 1500-1600, מרכז אמריקאים ו[[דרום אמריקה|דרום אמריקאים]] מתו במיליוניהם. עד שנת 1650 נמחתה מרבית אוכלוסיית מקסיקו.
 
== מקורות ==