הסדר חוב – הבדלי גרסאות

מהלך הביקורת הוא כזה: ראשית, לאור הרפורמה בשוק החסכון הפנסיוני ו[[רפורמת בכר]], הועברו החל משנת 2003 מרבית כספי הפנסיה מהשקעה באג"ח מיועדות (אשר הממשלה התחייבה להבטיח את תשואתן) לעבר השקעה בשוק ההון הישראלי. זאת בעוד שהמבקרים טוענים כי לא הועברה ה[[רגולציה]] המתיאמה בשוק ההון הישראלי, אשר תספק לכספי הפנסיה את הבטחון המתאים לצורך מהלך שכזה. <ref>חגי עמית, [http://www.themarker.com/markerweek/1.662636 "כל השומן במשק משקה 20 איש - במקום שיזרום לנגב, לערבים ולחרדים"], [[דה מרקר]], 18 במאי 2011.</ref> ▼

שנית, כיום כספי הפנסיה מושקעים ע"י המשקיעים המוסדיים בשוק ההון, והם מהווים נתח משמעותי מסך הכספים המשמשים לרכישת אג"ח קונצרניות. בנוסף, בשל מעמדם של ה[[טייקון|טייקונים]] בשוק ההון, הם נהנים מיחס מועדף מבחינת יכולתם לגייס חוב מהמשקיעים המוסדיים. לעומת זאת, אותם הטייקונים, בשל המבנה המשפטי והמימוני של לקיחת החוב, נהנים ממצב בו מצד אחד הם יכולים ליהנות מהרווחים במקרה של הצלחת החברה, ומצד שני, במצב של כשלון, להגיע להסדר חוב שהפגיעה שלו בהם היא מצומצמת ביותר. זאת בעוד שעבור הציבור, שכספי הפנסיה שלו מושקעים בחברות שבבעלות הטייקונים באמצעות אג"ח קונצרניות, ייתכן קיצוץ של עשרות אחוזים בחוב. על כן, קוראים אלו המבקרים את המצב הקיים לצמצום הזרמת החוב מצד המוסדיים לידי הטייקונים, להזרמת הון אישי מצד הטייקונים לחברות שלהם כאשר הן מצויות במצוקה פיננסית, ולהגברת הפיקוח על שוק ההון ככלל. <ref>מיכאל רוכוורגר וצבי זרחיה , [http://www.themarker.com/markets/1.1570054 "תשובה מוכן לשלם רק 50% מהחוב של דלק נדל"ן"], [[דה מרקר]], 20 בנובמבר 2011.</ref> ▼