משכון (משפט עברי) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
'''מַשְׁכּוֹן''' הוא חפץ הניתן כ[[ערבות (משפט עברי)|ערבות]] שהלוואה תיפרע בזמנה על ידי הלווה. למשכון מספר תפקידים אפשריים: אמצעי תשלומים אפשרי למקרה חירום, הוכחה בידי המלווה על ההלוואה.
ההלכה קובעת כי חוב שיש עליו משכון, אין ה[[שמיטה]] משמטת אותו למרות שלא נכתב עליו [[פרוזבול]], וזאת מכיוון שהחוב נחשב כבר כאילו ונגבה. ▼
ב[[משנה]]{{הערה|{{בבלי|שבועות|מד|ב}}.}} מוצגת מחלוקת בנושא, [[רבן שמעון בן גמליאל]] סבור, כי כאשר המשכון שווה רק כשווי חלק מהחוב, אין השמיטה משמטת את החוב, ואילו [[רבי יהודה הנשיא]] סבור כי במקרה כזה השמיטה משמטת את החוב.▼
הגמרא דנה במה נחלקו רשב"ג ורבי יהודה הנשיא. הגמרא{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|מח|א}}.}} מציעה כאפשרות פשוטה, כי הם נחלקים בנוגע לחלק השני של החוב, עליו אין משכון, שכן ברור שהחלק עליו יש משכון ביד המלווה, אין השמיטה משמטתו, שכן המשכון נלקח לגבות את החוב, ומכיוון שהחוב כבר נגבה אין השמיטה משמטתו. אך הגמרא דוחה, ואומרת כי ייתכן שהמחלוקת היא על כל החוב, שכן רבי יהודה הנשיא סבור שכאשר המשכון אינו שווה כשווי כל החוב, מוכח שהוא נלקח רק לזיכרון דברים, כלומר כדי שהלווה יזכור לשלם את ההלוואה או כדי להוכיח כי התקיימה הלוואה, אבל לא כדי לגבות אותו.▼
שיטה מחודשת היא שיטתו של [[שמואל]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|פב|א}}.}} הסבור כי המשכון הוא תשלום החוב, גם אם ערכו שווה [[פרוטה]] וההלוואה שוויה אלף [[זוז]], ואז השמיטה אינה משמטת את החוב, וכן אם המשכון אבד - פטור הלווה מלשלם את ההלוואה, אך ההלכה אינה נפסקת כמותו.▼
==משכון העומד לגבייה==
שורה 14 ⟵ 5:
===בשעת הלוואתו===
משכון שנלקח בשעת ההלוואה, ייתכן
אם כי, גם רבי אליעזר מודה שכאשר היה [[שטר (משפט עברי)|שטר]] על ההלוואה, ונלקח גם בנוסף לכך משכון, עומד המשכון לתשלום, שכן במקרה כזה אין המשכון נצרך לזיכרון דברים, שהרי יש שטר על ההלוואה, והוא גם לא נועד לשמש כמנגנון בטיחות שנועד לאפשר למלווה מקום לגבות הימנו שהרי יש כאן שטר, וקרקעות הלווה משתעבדים לו על ידי השטר, ולכן בהכרח שהמשכון נועד כדי לגבות הימנו{{הערה|על פי הסבר [[רש"י]], אבל עיין בתוספות שם שחולק.}}.
שורה 28 ⟵ 19:
במקרה כזה, נחלקו חכמי המשנה{{הערה|לפי מסקנת הגמרא ב{{בבלי|בבא מציעא|פב|ב}}.}}, אם אחיזת המשכון נחשבת כמצווה, ואם כן המלווה פטור מלתת צדקה לעני כאשר הוא עוסק בשמירת המשכון מדין [[העוסק במצווה פטור מהמצווה]], ולפי זה נשאלת גם השאלה אם הוא נקרא שומר שכר - שכן הוא מרויח את אותה [[פרוטה]], או שומר חינם - אם אינו מרויח אותו פרוטה, לפי דיעה אחת הוא נקרא שומר שכר, שכן אחיזת המשכון נחשבת למצווה, למרות שהוא משתמש במשכון, שכן אילולי המשכון לא היה מלווהו, ולכן הוא פטור מלתת פרוטה לעני, ולפי דיעה אחרת הוא שומר חינם, שכן הוא אוחז את המשכון להנאתו, וכיון שכן אין הדבר נחשב כמצווה.
==משכון לעניין שמיטה==
▲ההלכה קובעת כי חוב שיש עליו משכון, אין ה[[שמיטה]] משמטת אותו למרות שלא נכתב עליו [[פרוזבול]], וזאת מכיוון שהחוב נחשב כבר כאילו ונגבה.
▲ב[[משנה]]{{הערה|{{בבלי|שבועות|מד|ב}}.}} מוצגת מחלוקת בנושא, [[רבן שמעון בן גמליאל]] סבור, כי כאשר המשכון שווה רק כשווי חלק מהחוב, אין השמיטה משמטת את החוב, ואילו [[רבי יהודה הנשיא]] סבור כי במקרה כזה השמיטה משמטת את החוב.
▲הגמרא דנה במה נחלקו רשב"ג ורבי יהודה הנשיא. הגמרא{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|מח|א}}.}} מציעה כאפשרות פשוטה, כי הם נחלקים בנוגע לחלק השני של החוב, עליו אין משכון, שכן ברור שהחלק עליו יש משכון ביד המלווה, אין השמיטה משמטתו, שכן המשכון נלקח לגבות את החוב, ומכיוון שהחוב כבר נגבה אין השמיטה משמטתו. אך הגמרא דוחה, ואומרת כי ייתכן שהמחלוקת היא על כל החוב, שכן רבי יהודה הנשיא סבור שכאשר המשכון אינו שווה כשווי כל החוב, מוכח שהוא נלקח רק לזיכרון דברים, כלומר כדי שהלווה יזכור לשלם את ההלוואה או כדי להוכיח כי התקיימה הלוואה, אבל לא כדי לגבות אותו.
▲שיטה מחודשת היא שיטתו של [[שמואל]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|פב|א}}.}} הסבור כי המשכון הוא תשלום החוב, גם אם ערכו שווה [[פרוטה]] וההלוואה שוויה אלף [[זוז]], ואז השמיטה אינה משמטת את החוב, וכן אם המשכון אבד - פטור הלווה מלשלם את ההלוואה, אך ההלכה אינה נפסקת כמותו.
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיבה|מלווה על המשכון}} (מתוך ספרו של הרב יהודה חיון "אנציקלופדיה תורנית מרוכזת")
| |||