משכון (משפט עברי) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 7:
משכון שנלקח בשעת ההלוואה, ייתכן לומר כי שהוא ניתן על ידי הלווה רק לזיכרון ול[[ראיה‎]] על החוב, ובכך נחלקו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי עקיבא]], ובעוד שרבי אליעזר סבור שמשכון שנלקח שלא בשעת הלוואה אינו עומד לגבייה, חלוק עליו תלמידו רבי עקיבא וסבור שגם משכון שנלקח בשעת ההלוואה עומד לגבייה, ולכן אם אבד - נחשב הדבר שההלוואה שולמה.
 
אםבמקרה כי,של גםשטר המצב שונה: במשנה מובא: "אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו" לפי רש"י הכוונה היא שגם רבי אליעזר מודה שכאשר היה [[שטר (משפט עברי)|שטר]] על ההלוואה, ונלקח גם בנוסף לכך משכון, עומד המשכון לתשלום, שכן במקרה כזה אין המשכון נצרך לזיכרון דברים, שהרי יש שטר על ההלוואה, והוא גם לא נועד לשמש כמנגנון בטיחות שנועד לאפשר למלווה מקום לגבות הימנו שהרי יש כאן שטר, וקרקעות הלווה משתעבדים לו על ידי השטר, ולכן בהכרח שהמשכון נועד כדי לגבות הימנו{{הערה|על. פילפי הסברחכמי [[רשהתוספות ה"י]]שטר" הוא רק כינוי למשכון שלא ניתן בשעת ההלוואה, אבלולפי עיין[[רב בתוספותיהודאי שםגאון]] הכוונה הפוכה: שחולק.}}.
 
אם ההלוואה נעשתה על פירות, נמצא שהמלווה הרויח מההלוואה, שכן פירותיו עשויים היו להרקיב, וכעת יש לו ממון שאינו מרקיב, ולכם על גם המשכון שבאמצעותו נעשתה הלוואה, הוא נחשב לשומר שכר.