סונאטה לפסנתר מס' 14 של בטהובן – הבדלי גרסאות

מבנה הפרק הראשון שנוי במחלוקת, יש הגורסים כי מדובר בצורת סונאטה חריגה, ויש הטוענים כי מדובר פשוט בצורה חופשית. המנגינה מנוגנת בעיקר ביד ימין (אותה [[הקטור ברליוז]] כינה "קינה") כנגד מקצב טריולות איטי. החלק הזה עשה רושם גדול על מאזינים רבים; לדוגמה, ברליוז כתב שזהו "אחת מהפואמות שהשפה האנושית אינה יודעת להעריך." היצירה הייתה פופולרית מאוד בימיו של בטהובן, בניגוד לייאושו של המלחין, שכתב "מן הסתם כתבתי דברים טובים יותר."

 

 

הפרק האחרון והסוער, הכתוב בצורת הסונאטה, הוא בעל הכובד הגדול מבין השלושה, המשקף את ההתנסות של בטהובן (המוצגת גם בסונאטה האחות לה, אופוס 27 מס' 1 ומאוחר יותר באופוס 101) במיקום החלק החשוב ביותר של הסונאטה אחרון. הפרק כולל ארפג'יואים מהירים ותווים בדגשי '''[[ספורצנדו]]''', וביצוע הפרק דורש נגינה ראוותנית ומיומנת.