הסכמה מדעת – הבדלי גרסאות

את דוקטרינת ההסכמה מדעת ניתן למצוא כמעט בכל המדינות המפותחות והיא אף אומצה במספר מסמכים בינלאומיים.<ref>למשל: עקרון 11 בהחלטת עצרת [[האומות המאוחדות|או"ם]] מספר 46/119 בדבר עקרונות להגנת חולי נפש ולשיפור הטיפול בבריאות הנפש מיום 17.12.1991.</ref> אולם, דוקטרינה זו קיימת במספר גרסאות. חלק מן המדינות, כולל [[ישראל]] ומרבית המדינות באירופה ה[[קונטיננט|קונטיננטאלית]]הקונטיננטלית, מבכרות את זכויותיו של החולה. ב[[גרמניה]], למשל, על הרופא לספק לחולה את כל המידע שהוא זקוק לו (למעט מידע בדבר סיכונים רחוקים) כדי שיוכל להכריע האם ברצונו לעבור את הטיפול.<ref>F. van Oosten The Doctrine of Informed Consent in Medical Law (1991), בעמ' 208.</ref> ברוב מדינות הקונטיננט דוקטרינת ההסכמה מדעת נובעת מן החוק החרוט, בין אם מדובר בזכות חוקתית (למשל בגרמניה) <ref>J. Shaw Informed Consent: A German Lesson 35 Int’l and Comp. L.Q. 864 (1986).</ref> בחוק רגיל (כמו ב[[שווייץ]])<ref>הקוד האזרחי השווייצרי, סעיף 28.</ref> או בתקנות משנה (כמו ב[[צרפת]]). <ref>קוד האתיקה הרפואית הצרפתי, סעיף 7.</ref> בנוסף לדין הפנימי, עם השנים התווספו גם אמנות כלל אירופיות. <ref>למשל: סעיף 5 לאמנה בדבר זכויות אדם וביו-רפואה, התקבלה בוועדת השרים של מועצת אירופה ב - 19.11.1996.</ref>