עציץ – הבדלי גרסאות

ב{{בבלי|גיטין|כב|א}} מובא נידון בו קיים עציץ עם זרעים, העציץ שייך לאדם אחד והזרעים שייכים לאדם אחר, ואחד מהם רוצה להקנות לשני את חלקו. הגמרא קובעת, שאם מכר בעל העציץ את חלקו לבעל הזרעים, [[קניין משיכה|ומשך]] בעל הזרעים את העציץ לשם קניין, הוא קנה את העציץ, שכן העציץ נחשב ל[[מטלטלין]], וכיון שכך הוא נקנה ב[[קניין משיכה]]. לעומת זאת, אם מכר בעל הזרעים לבעל העציץ את חלקו, לא קנה העל העציץ את הזרעים עד שיחזיק בזרעים, שכן הזרעים נחשבים לקרקע, וקרקע נקנית רק ב[[חזקת קנין|חזקה]].

 

===ארץ ישראל===

בגמרא{{הערה|שם.}} נידון עציץ ש"נקבו" כלומר חיבורו לקרקע על ידי הנקב שבקרקעיתו, נמצא ב[[ארץ ישראל]], אך "נופו" כלומר הצמח היוצא ממנו נמצא בחוצה לארץ. דעתו של [[אביי]] היא שהעציץ נחשב כפירות ארץ ישראל, ויש לו דיני המצוות התלויות בארץ לכל דבר, אך [[רבא]] פוסק שהעציץ נחשב כחלק מחוץ לארץ. חכמי הגמרא מבארים, כי כאשר העציץ השריש, מודה גם רבא שכולו נחשב כחלק מארץ ישראל, שכן הוא נטוע בארץ, והמחלוקת היא רק אם העציץ לא השריש.