בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו – הבדלי גרסאות

'''הארכיבזיליקה האפיפיורית של יוחנן הקדוש בלטראנו''' (ב[[איטלקית]]: '''Arcibasilica Papale di San Giovanni in Laterano'''; ב[[לטינית]]: '''Basilica Sancti Ioannis in Laterano''' או '''Archibasilica Sanctissimi Salvatoris''') ברובע [[לטראנו]] שבעיר [[רומא]], היא ה[[קתדרלה]] של ה[[דיוקסיה]]הדיוקסיה של רומא]] ומקום מושבו הרשמי של [[בישוף]] רומא, הוא ה[[אפיפיור]]. הבזיליקה היא העתיקה ביותר מבין ארבע [[הבזיליקות הפטריארכליות]] בעיר, והיא ה[[כנסייה]] הראשית (כנסיית אם) של [[הכנסייה הקתולית]]<ref>ע"פ הכיתוב על הבזיליקה עצמה, ראו [[:File:St John Lateran claim as head church in the world.jpg|תמונה]]</ref>. [[דקאן]] הבזיליקה הנוכחי הוא אגוסטינו ואליני, [[ויקאר]] של בישוף רומא. [[נשיא צרפת]] משמש באופן מסורתי ומתוקף תפקידו (ex officio) כ[[קאנון (כומר)|קאנון]] של הבזיליקה, תואר שעבר בירושה מ[[מלכי צרפת]], שהחזיקו בו מאז ימי [[אנרי הרביעי, מלך צרפת|אנרי הרביעי]].

הבזיליקה נקראת על שם [[יוחנן המטביל]] ו[[יוחנן כותב הבשורה]] ועל שם סמיכותה ל[[ארמון הלטראנו]]. בגלל מעמדה המיוחד מוקדש לה יום חג במסגרת [[חגי קדושים נוצרים|חגי הקדושים הנוצרים]] והוא חל ב-[[9 בנובמבר]], יום הקדשת הבזיליקה.

בשטח בושבו ניצבת הבזיליקה עמדו בימי ה[[אימפריה הרומית]] שני מבנים חשובים. האחד היה ה[[מבצר]] החדש של [[חיל פרשים|פרש]]י [[המשמר הפרטוריאני]] (ב[[לטינית]]: Castra Nova equitum singularium), שנבנה על ידי ה[[קיסרי רומא|קיסר]] [[ספטימיוס סוורוס]] בשנת [[193]]. לאחר ניצחונו של [[קונסטנטינוס]] על [[מקסנטיוס]], (שתחת פיקודו נלחם המשמר), וכניסתו לרומא בשנת [[312]], פיזר קונסטנטינוס את המשמר והמבצר נהרס. שרידי המבצר נמצאים בדיוק מתחת ל[[ספינה (אדריכלות)|ספינת]] הבזיליקה.

המבנה השני הוא ארמון הלטראנו הראשון, שהיהאשר היה שייך למשפחת [[פלבאים]] בשם "לטראני", שבניה נשאו במשרות ממשלתיות בימי כהונתם של מספר קיסרים. [[סקסטיוס הלטראני]] היה הפלבאי הראשון שזכה בתואר [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]]. בן אחר של המשפחה, שהיה מיועד אף הוא למשרת הקונסול, הואשם על ידי [[נירון קיסר]] בקשירת קשר נגד הקיסר ורכושו הוחרם. הארמון עבר לרשות האימפריה כשהקיסר קונסטנטינוס נשא את אשתו השנייה, פאוסטה הלטראנית, אחותו של מקסנטיוס. באותה תקופה נדוענודע המבנה כשםבשם "בית פאוסטה", והוא הוענק לבישוף רומא, האפיפיור [[מילטיאדס (אפיפיור)|מילטיאדס]], על ידי קונסטנטינוס. תאריך מסירת החזקה בבניין אינו ידוע במדויק, אך לפי אחת ההשערות אירע הדבר לרגל אירוח [[סינוד]] בישופים בשנת [[313]], אשר התכנס לדון בעניינה של כת ה[[דונאטיזם]] והכריז עליה בסופו של דבר כ[[המינים בנצרות|מינות]].

עם מעבר מגוריו של האפיפיור סילבסטר לארמון בשנת [[324]] וקביעת כס האפיפיור שם, הוקדש המבנה והוכרז כ-"Domus Dei", דהיינו– "בית האל", – והוא נחשב מאז לקתדרלת רומא. הבזיליקה עוטרה בפאר כה רב עד שהיא כונתה "Basilica Aurea", דהיינו– בזיליקת הזהב. ב-[[455]] פשטו הוה[[ונדלים|וונדלים]] על רומא ובזזו את אוצרותיה, ובכללםבכללם גם את עיטורי הבזיליקה. [[לאו הראשון (אפיפיור)|לאו הראשון]] שיקם אותה ב-[[460]] ו[[אדריאנוס הראשון]] המשיך בכך, אך ב-[[897]] היא כמעט נחרבה ב[[רעידת אדמה]] ורק במאמץ רב הועמד המבנה על תילותלו שוב.

המבנה הוקדש בשנית על ידי האפיפיור [[סרגיוס השלישי]] ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] לכבודו של יוחנן המטביל בסיום חידוש מבנה ה[[בפטיסטריום]] וחיבורו לבזיליקה. ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] הקדיש האפיפיור [[לוקיוס השני]] את הבזיליקה ל[[יוחנן כותב הבשורה]], כך ששני הקדושים הם [[קדוש פטרון|פטרונים]] משותפים של הבזיליקה, אם כי תחת חסותו של [[ישו]] עצמו, כפי שמופיע בכיתוב בכניסה ובאופן דומה לשאר הבזיליקות הפטריארכליות. שלב זה של הבזיליקה שרד עד ל-[[1307]], אז החריבה שריפה אותה ואת הארמון הלטראני. במשך תקופת [[אפיפיורות אביניון]] ([[1309]]-–[[1377]]), ירד מעמדה של הבזיליקה והיא הוזנחה יחד עם הארמון הלטראני. [[קלמנס החמישי]] ו[[יוחנן העשרים ושניים]] מימנו את עבודות השיקום, אך שריפה נוספת שפרצה ב-[[1361]] פגעה מאוד גם היא בבזיליקה ובארמון. גם במקרה זה שלחו האפיפיורים מאביניון כסף לממלא מקומם ברומא כדי לממן את התיקונים ואת האחזקה הכללית, אך למרות זאת הבזיליקה איבדה את פארה ויוקרתה הקדומים. [[אורבנוס החמישי]] אף ניסה לעבור לגור ברומא ולשקם שם את מבני הוותיקן ב-[[1367]], אך חזר לבסוף ל[[צרפת]]. עם סיומה של תקופת אביניון וחזרתה של האפיפיורות לרומא, הוערך המבנה כלא ראוי למגורי האפיפיור בעקבות הנזקים המצטברים. האפיפיור קבע את מושבו בכנסיית [[סנטה מריה אין טרסטוורה]] ולאחר מכן ב[[בזיליקת סנטה מריה מג'ורה]]. לבסוף נבנה [[ארמון האפיפיור]] בקריית הוותיקן, ומאז [[המאה ה-16]] ועד היום מתגורר בו האפיפיור.

עבודות הבנייה והשיפוצים נמשכו בבזיליקה ובכיכר מחוץ לה במשך מאות שנים ביוזמתם של מספר אפיפיורים ובניהולם של [[אדריכל]]ים שונים שבנו במגוון סגנונות. רשימת האפיפיורים ושאר התורמים שנדבושנידבו מכספם למימון העבודות מופיעה ב[[ליבר פונטיפיקליס]]. האפיפיור [[סיקטוס החמישי]], שכיהן בין השנים [[1585]] - –[[1590]], פתח בפרויקטבמיזם החידוש והשיפוץ כשנה לאחר כניסתו לתפקיד.<ref>http://www.rome-guide.it/english/monuments/monuments_laterano.html</ref> לאחר כניסתו לתפקיד. הוא שכר את ה[[אדריכל]] [[דומניקו פונטנה]] (Domenico Fontana) שפיקח על הריסת ארמון הלטראנו הישן ובניית ארמון חדש וקטן יותר במקומו. ב-[[3 באוגוסט]] [[1588]]<ref>http://www.pbs.org/wgbh/nova/egypt/raising/rome.html</ref> הוצב בכיכר שלפני הארמון [[אובליסק]] [[מצרים|מצרי]] שנחפר מהריסות ה[[סירקוס מקסימוס]] במשך שנה.<ref>http://www.pbs.org/wgbh/nova/egypt/raising/rome.html</ref> אובליסק זה הוא האובליסק המצרי הגבוה ביותר שניצב כיום.<ref>http://www.ancient-wisdom.co.uk/top50stones.htm</ref>.<br /> [[פרצ'סקו בורומיני]] (Francesco Borromini), שנשכר על ידי [[אינוקנטיוס העשירי]], חידש גם הוא את המבנה ובנה בתוך הבזיליקה שתים-עשרה גומחות שמאוחר יותר, ב-[[1718]], הוצבו בהן [[פסל]]י [[שנים-עשר השליחים|השליחים]] שפוסלו בסגנון ה[[רוקוקו]].

האפיפיור [[קלמנס השנים עשר]] הכריז על תחרות לבניית החזית החדשה של הבזיליקה. למעלה מ-23 אדריכלים השתתפו בתחרות שהוכרעה בידי [[חבר מושבעים]] בראשותו של [[סבסטיאנו קונקה]], שהיה נשיא [[האקדמיה די סאן לוקה]]<ref>אקדמיה נחשבת לאמנות, רומא. ראו http://www.nga.gov/casva/accademia/intro.shtm</ref>. המנצח היה [[אלסנדרו גליליי]] (Alessandro Galilei), ובניית החזית, שקיימת גם כיום, הסתיימה ב-[[1736]] תוך שהיא מוחקת כל סימן וזכר לחזית הישנה של הבניין ומעניקה לו מראה [[אדריכלות נאו-קלאסית|נאו-קלאסי]].

הבזיליקה היא בצורת [[צלב]], שאורכו מורכב מ[[ספינה (אדריכלות)|ספינה ראשית]] ראשית באורך 130 מטרים ממזרח למערב, ורוחבו הוא [[טרנספט]] (בית רוחב) באורך 64 מטרים. צמוד לטרנספט מדרום בנוי ה[[קלויסטר]] וצפונית-מערבית לבזיליקה ממוקם ה[[בפטיסטריום]] (בית הטבילה). צפונית-מזרחית לבזיליקה, ומצידוומצדו השני של הרחוב, נמצאשוכנים מתחם ה[[סקלה סנטה]] והטריקליניום של ארמון הלטראנו, שנמצאים אף הם בתחום אחריותה של הבזיליקה.

ב[[חזית (אדריכלות)|חזית]] המזרחית הראשית, פתוחות חמש [[קשת (מבנה)|קשתות]] שמובילות אל ה[[אדריכלות כנסיות#נרתקס|נרתקס]] (המבואה) שבראשןובראשן אחד עשר פסלים בגובה של כ-7 מטרים של ישו וקדושים נוספים, פרי יצירתם של פַסלים שונים. במרכז החזית נמצאת "[[לוג'יה|לוג'יתיית]] (אכסדרת) הברכות", בה היה בעבר האפיפיור החדש שנבחר מקיים את טקס הברכה, ביום בו היה יושב על כס בישוף רומא שבבזיליקה. החזית פונה לצד [[מזרח]] בהתאם לתקופה בה נבנתה, שקדמה למסורת המאוחרת יותר, בה כיוון התפילה הוא מזרחה.<br />בחזית המשנית הפונה לצפון קיימת כניסה צדדית, והיא מעוטרת בשני [[מגדל פעמונים|מגדלי פעמונים]] בסגנון [[אדריכלות רומנסקית|רומנסקי]].

===הנרתקס (מבואה)===

הנתרקסהנרתקס עוצב גם הוא על ידי גליליי. רוחבו של הנתרקסהנרתקס עשרה מטרים ואורכו 50 מ', והוא מקורה ב[[קמרון חבית]] מחופה באריחים דקורטיביים. הדלתות הראשיות, (מתוך חמש כניסות בסך הכל)הכול, הובאו מה[[קוריה ג'וליה]], (מבנה ה[[קוריה]] השלישי לאחר ה[[קוריה הוסטיליה]]), שב[[פורום רומאנום]]. בנתרקס מוצב גם פסל של קונסטנטינוס שנמצא והובאשהובא מ[[מרחצאות דיוקלטיאנוס]]. כמו כן מצויים שם שלושה [[תבליט]]ים שנעשו ב-[[1736]] ומתארים תמונות שונות מחיי יוחנן המטביל.

חלל הכנסייה מחולק ל[[ספינה (אדריכלות)|ספינהלספינה ראשית]] ולעוד ארבע ספינות משניות, שתיים מכל צד של הספינה הראשית, מספר מקובל של ספינות בכנסיות בגודל כזה. המעברים מופרדים על ידי טורי [[פילסטר]]ים המחפים על העמודים העתיקים יותר. הרצפה מכוסה בעבודת [[פסיפס]] בדוגמאות גאומטריות שנעשתה במאה ה-14 בסגנון איטליה של ימי הביניים, אם כי מוקדם יותר לזמן בנייתה בבזיליקה. העבודה נתרמה על ידי משפחת קולונה (Colonna) -, משפחת [[אציל]]ים איטלקית, והסתיימה ב-[[1425]] במסגרת שיפוצים שיזם [[מרטינוס החמישי]] שהיה מבני המשפחה. ניתן לראות את סמל המשפחה משובץ בפסיפס במקומות שונים. הספינה מקורה בתקרת קסטות מקושטות בפאר רב מהמאה ה-18, ובהןשבהן משובצים גם סמלי האפיפיורים [[פיוס התשיעי]], [[פיוס העשירי]] ו[[פיוס האחד עשר]] -, שהיה אחראי לעבודת עיטור התקרה כפי שהיא נראית כיום.<br />

משני צידיצדי הספינה הראשית הוצבו פסלי [[שנים עשר השליחים]] עשוייםהעשויים שיש בגובה 425 סנטימטרים<ref>לדוגמה: http://www.wga.hu/frames-e.html?/html/r/rusconi/andrew.html</ref> שמוגבהיםואשר מוגבהים מהרצפה בכשני מטרים נוספים וכך יוצרים מראה על-אנושי. מאחורי הפסלים מצוירות דלתות סגורות שמסמלות את הדרך אל [[ירושלים החדשה (נצרות)|ירושלים החדשה]] (של אחרי הגאולה). מעל הפסלים שבקיר השמאלי יש תבליטים של סצנות מ[[הברית הישנה]] וסצנות קשורות מ[[הברית החדשה]] מעל הפסלים שבקיר הימני. התבליטים הם מעשה ידיו של הפסל [[אלסנדרו אלגארדי]] (Alessandro Algardi) מהמאה ה-17. מעל לתבליטים מקושטים הקירות בציורי [[אובל]]ים שבתוכם [[נביא]]ים שונים, אף הם מהמאה ה-17.

מעל ה[[מזבח]] הראשי מוצב אפיריון ב[[אמנות גותית|סגנון גותי]] <ref>ראו [http://commons.wikimedia.org/wiki/File:Basilica_di_San_Giovanni_in_Laterano_-_Ciborium.jpg תמונה]</ref> שנעשתהשנבנה על ידי ג'ובאני די סטפנו (Giovanni di Stefano) ב-[[1367]] ובהוראתו של אורבנוס החמישי. בתוך תיבה מעל למזבח נמצאים [[שרידי קדושים]], שעל פי המסורת אלו ראשיהם או חלקים מראשיהם של [[פטרוס]] ושל [[פאולוס]]. בתוך המזבח נמצא המזבח העתיק של הבזיליקה שעשוי עץ ועל פי המסורת ערך עליו פטרוס [[מיסה]]. האפיריון כולו מקושט בפסלים וב[[פרסקו|פרסקאות]] המתארות תמונות מהברית החדשה.

מאחורי המזבח נמצא [[בית המקהלה]] שעיצובו הסתיים ב-[[1884]]. הוא הוגדל בכ-20 מטרים והפסיפסים שעיטרו אותו נשמרו בשלמותם. הפסיפסים מורכבים משני חלקים שהורכבו יחד, האחד מ[[המאה ה-4]] שמתאראשר מתאר את ישו וסביבו תשעה [[מלאך|מלאכים]] -– אזכור למסורת שישו נגלה במהלך ההקדשה הראשונה של הבזיליקה. הפסיפס השני והגדול יותר הוא מ[[המאה ה-13]] ובמרכזו נראית יונה שמסמלת את [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]], צלב ששוחזר מפסיפס מהמאה ה-9 ונביעה של ארבעה מקורות מים המסמלים את ארבע [[הבשורות]]. המים נשפכים לתוך נהר [[הירדן]] כזכר לטבילת ישו. בין מקורות המים נראית ירושלים החדשה ובה [[עוף החול]], המסמל את נצחיות הכנסייה, יושב על ענפי [[עץ החיים]], ופטרוס, פאולוס ומלאך חמוש מגיניםמגנים על העיר. כמו כן, נראה שם האפיפיור ניקולס הרביעי כשהוא כורע לרגלי [[מרים, אם ישו|מרים הבתולה]] שמניחה את ידה על ראשו כאות להגנתה והקדושים [[אנטוניוס מפאדובה]], [[פרנציסקוס מאסיזי]], [[אנדראס הקדוש]], יוחנן המטביל, יוחנן כותב הבשורה, פטרוס ופאולוס. בחלק התחתון יותר ממשיך הפסיפס בין חלונות האפסיס והוא מתאר את שאר השליחים שביניהם ניתן לראות גם את דיוקנם של מעצבי הפסיפס כורעים לרגלי השליחים ובידיהם כלי העבודה שלהם: [[פטיש]], [[מצפן]] ו[[מד זווית]]. ה[[קתדרה (נצרות)|קתדרה]], שני ה[[עוגב]]ים, הפרסקאות על הקירות וסמלי האפיפיור [[לאו השלושה עשר]] על תקרת בית המקהלה, כולם משיפוצים שנערכו במאה ה-19.<br />

בעבר הכיל המנזר הצמוד לבזיליקה מגורים גדולים ל[[נזיר (נצרות)|נזירים]] ששירתו בבזיליקה, אולם במהלך אפיפיורות אביניון הוזנח המנזר ולא חודש רבות. החלק העיקרי שקיים היום הוא ה[[קלויסטר]] מהמאה ה-13 המוקף עמודים מפוארים עשויים שיש שהיו מקושטים בפסיפסים שאבדו זה מכבר. בקויסטרבקלויסטר קיימים חלקי פסלים מימי הביניים ופסל-חזה של [[פלוויה יוליה הלנה]] (הלנה הקדושה, אמו של קונסטנטינוס) מהמאה ה-4.

ה[[בפטיסטריום]] של הבזיליקה הוא הבפטיסטריום הראשון שנבנה במיוחד למטרה זו והכניסה אליו ממוקמת מול הבזיליקה. צורתו של המבנה היא מתומנת, כנגד שמונת הימים שבין הלידה והטבילה, מודל שאומץ בבניית בפטיסטריומים נוספים, וההוראה לבנותו ניתנה על ידי קונסטנטינוס. אגן הטבילה הגדול במיוחד איפשראפשר לנטבלים לכרוע בתוך המים שהגיעו מ[[אקווה קלאודיה]] בזמן שהוזלפו על ראשיהם מים שלוש פעמים. המבנה שופץ על ידי [[סיקטוס השלישי]] במאה ה-5 וחלקו התחתון של המבנה נשאר ללא שינוי עד היום. החלק העליון וה[[כיפה (מבנה)|כיפה]] שופצו ב-[[1637]]. האגדה מספרת כי קונסטנטינוס עצמו נטבל שם, אך לאמיתו של דבר הוא נטבל על ערש דווי בהיותו ב[[קונסטנטינופול]].<br />

קירות ותקרת הבפטיסטריום מעוטרים בפרסקאות שמתארים את [[הצי הרומי]] תחת פיקודו של [[אספסיאנוס]], כניסת [[הורדוס]] ל[[ירושלים]], [[טבילה לנצרות|הטבלתו]] של קונסטנטינוס ו[[מתת קונסטנטינוס]], וכן בכתובות שהקראתן הפכה לחלק מטקס הטבילה. הקירות החיצוניים מקושטים ב[[אפריז]]ים שעוצבו על ידי פרנצ'סקו בורומיני ב-1657 ובהם מופיע גם סמלו של [[אלכסנדר השביעי]].