בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי – הבדלי גרסאות

הספרייה, שהחזיקה לא רק [[ספרות תורנית]] אלא גם ספרות לא תורנית, כמו את ספרי [[יוסף בן מתתיהו]] וספרי הרמח"ל שהיו שנויים במחלוקת בקרב בני היישוב הישן, ואף [[יהדות קראית|ספרות קראית]] (לפי טענת אנשי היישוב היישן, אולם הדבר הוכחש על ידי מייסדי הספרייה), היוותה סלע מחלוקת עז בפולמוס ההשכלה שנסוב בירושלים של [[היישוב הישן]],{{הערה|[http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/havazelet/html/havazelet-18750219.htm החבצלת, שנה חמישית, גיליון 18]. {{חבצלת||בית אוסף ספרים אשר למשה ויהודית מונטיפיורי הנוסד מאת החברה תפארת ירושלים|1875/03/12|00100}}}} במסגרת מחלוקת זו הפיצו אנשי היישוב היישן את דיבת הספרייה כהיותה מקום לספרי כפירה, וכי היא משמשת כ"בית מדרש לרבנים", ובהמשך אף הכריזו בכל בתי הכנסת האשכנזיים בשם בית הדין של הפרושים כי חל איסור לפקוד את בית הספרים. בי"ג באדר תרל"ה שלח מונטיפיורי למייסדי הספרייה כי יסירו את שמו מבית הספרים, בעקבות פניית הרבנים אליו.{{הערה|1=[http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/havazelet/html/havazelet-18750507.htm פורסם בהחבצלת, שנה 5, גיליון 27]}}, ואכן מאז נקרא בית הספרים רק בשם הסתמי "בית אוסף הספרים", ולאחר פחות משנתיים מהיווסדה נסגרה הספרייה, עקב התנגדות היישוב הישן ומחוסר תקציב.{{הערה|דב שידורסקי, "ספרי "בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי" ופרשת האיסורים". '''עלי ספר''' (1981), ט', עמ' 140-159.}}{{הערה|דב שידורסקי, '''ספרייה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית''', הוצאת מאגנס, 1990, עמ' 113-127}}.