הבדלים בין גרסאות בדף "גדי בחלב אמו (מיצב)"

מ
{{ציטוט|תוכן="זה היה גם בישול, שהיה בדיחה על ציור, במיוחד על אלה עם הכישרון הטבעי לבישול, כלומר לציור, הבשלנים הטבעיים, כשאני זאת שלא יודעת שום דבר על בישול, אבל יודעת לקחת את הפסוק מהתנ"ך. אני יודעת משהו על ההתפרקות של אדום ולבן וההתחברות לוורוד, בבישול. אני חוזרת אל הציור, אבל אני יודעת שהחתירה הזאת היא אף פעם לא מתוך טבעיות של הכישרון ושל אשיות יוצרת, אלא משהו שאת מגיעה אליו חבולה ופצועה, והציור עצמו חבול גם, ואת עובדת בשבילו. אני עבדתי בשביל הציור כמו שיעקב עבד בשביל רחל. לא רעיתי צאן, אבל בישלתי גדיים בחלב אמם".<ref>ראו: קרפל, דליה, "מה אני אומרת על האינטלקטואליות שלי", '''הארץ''', 12 בפברואר, 1999.</ref>|מרכאות=לא}}
 
בשנת [[1998]] הציגה [[אלן גינתן]] פרשנות פוליטית לעבודה. כחלק מן התערוכה "העיניים של המדינה" ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות]]. גינתון תיארה את הטקסטים שהופיעו ברישומים כ"דימויים מפלצתיים", תוך יצירת הקבלה בין הממד הציבורי והפוליטי לבין הממד הפרטי והאישי.<ref>ראו: גינתון, אלן, '''"העיניים של המדינה", אמנות חזותית במדינה ללא גבולות''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 45-46.</ref> פרשנות דומה הופיעה גם בטקסט שפורסם באתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]], ומקשר בין דמות הגדי אל דמות השה המופיעה ב"[[עקדת יצחק]]":
{{ציטוט|תוכן=האמנית מעבירה את הכשרות מהחוק המקראי הדתי אל המציאות הלאומית חילונית, ומציגה את הגדי כקורבן כאוב של ציניות וחוסר אנושיות. הגדי הוא השה לעולה, הוא עשוי להיות החייל ש"נאכל" - שהוקרב למולך המלחמות. נאמן מציגה כאן את עקדת החיילים ואולי אף את עקדת כלל האוכלוסייה ובכך היא חורגת מהסיפור המקראי וממשיכה את הקו הרעיוני של האמנות הישראלית. מבחינת הסגנון, השימוש בכתב ילדותי ובדפי מחברת מציג את התוכן כ"חומר לימוד" שנלמד מילדות ומוכתב מלמעלה. זוהי "תכנית הלימודים" של הממסד שהאמנית מבקרת את מסריה כ"מרגלת" החושפת מציאות לא כשרה.<ref>[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19250 גדי בחלב אמו] באתר מט"ח</ref>|מרכאות=לא}}
 
פרשנות שונה הציגה [[יערה שחורי]] במאמרה "שעת הזאבים של מיכל נאמן" ([[2010]]). בסקירת מוטיב התינוקות בעבודתה של נאמן, טענה שחורי כי העבודה "גדי בחלב אמו" עוסקת ביחס שבין הילד לאם ובהפרדה ביניהם:
{{ציטוט|תוכן=... העבודה גדי בחלב אמו עוסקת בהפרדה, בהיותה מבוססת על האיסור התורני לבשל גדי בחלב, איסור שעל יסודו תוקנה ביהדות ההפרדה בין בשר וחלב. נאמן מסירה את מילת השלילה "לא" ובכך שבה והופכת את החלב למין מעטפת אימהית שיכולה להגן על הילוד (A Kid in its Mother's Milk) כי החלב שב להיות "The milk of human kindness", "חלב עדנת אנוש". הגדי הופך למשתתף נוסף בשרשרת של הילודים המצויים בסכנה.<ref>ראו: נאמן, מיכל, '''חיוך, חתול, חיתוך''', גלריה גורדון, תל אביב, 2010, עמ' 27.</ref>|מרכאות=לא}}
 
==גלריה==