|
|
|
===טחנות מים===
סקירה מקיפה עלשל מטחנות ב[[אל-אנדלוס]] לא גילתה אפילו מטחנת מים בודדת, באותה מידה ספרי הרכוש [[ספרד|הספרדיים]] שהופצו לאחר ה[[רקונקיסטה]] הנוצרית, לא הציגו שום נתונים על טחנות מסוג זה. טקסטים ערביים אף פעם לא השתמשו במונח "טחנה" בהקשר של ייצור נייר והדו"ח הכי יסודי של תעשיית הנייר המוסלמית, מהסולטן [[זיריד|הזירידי]] [[אל-מואיז אבן באביס]] מתאר מעט מאד את העבודה במונחים של המלאכה עצמה. [[דונאלד היל]] מצא אזכור אפשרי של מטחנת מים לנייר ב[[סמרקנד]], בעבודה מהמאהמ[[המאה האחת עשרה]] של המלומד הפרסי [[אבו ראיאן בירוני]], אבל מסקנתו הייתה שהקטע "קצר מכדי לאפשר לנו לקבוע בוודאות", שאכן מדובר בטחנת נייר מופעלת מים. אעפ"כלמרות שלהלוי זה עדיין נראה כראייה לטחנת מים בסמרקנד שקשורה לייצור נייר, עם כל זאת הוא מודה שלא ידוע האם נעשה שימוש בכח המים לצורך ייצור נייר באזורים איסלמיים אחרים באותו זמן. רוברט א. ברנס נשאר סקפטי בכל זאת, לאור העובדה שנמצא רק ממצא בודד שיכול להפנות לטחנה מופעלת מים, בנוסף לשכיחות של עבודה ידנית בתעשיית הנייר האיסלמית במקומות אחרים.
היל מציין שטחנות נייר מופיעים בכתבים מוקדמים של [[קטלוניה|קטלונים]] נוצריים מהמאה ה-12, מה שעשוי לרמוז על מקורות מוסלמיים, אבל כאן חסריםחסרות הוכחות טובות מדימספיק, והנידון של טחנות נייר מופעלות מים בתחילת תקופת הקטלונים נדחתה לאחר בחינה חוזרת של הראיות שהובאו על ידי בארנס. באופן דומה, הזיהוי של טחנות הידראוליות מוקדמות במסמכים מימי הביניים מפבריאנו, איטליה, הוא חסר בסיס.
הראיה הברורה המוקדמת ביותר לטחנת נייר מופעלת מים מתוארכת לשנת 1282 ב[[ממלכת אראגון]] הספרדית, צו של המלך פטר השלישי מורה על הקמת "מולנדינום", טחנה הידראולית תקנית במרכז לייצור נייר שב[[צ'טיבה]]. נראה כי החידוש המלכותי חרה לתעשיית הנייר של המוסלמים המקומיים; המסמך מבטיח להם את הזכות להמשיך בדרך המסורתית של ערבול החומרים באופן ידני ומעניק להם פטור מעבודה במטחנות החדשות.
|
