הפארק הלאומי לורנץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} {{אתר מורשת עולמית |שם=הפארק הלאומי לורנץ |תמונה=מרכז|250px |כתובית=..." |
המשך |
||
שורה 12:
}}
'''הפארק הלאומי לורנץ''' ([[אינדונזית]]: '''Taman Nasional Lorentz''') הוא [[פארק לאומי]] השוכן ב[[מחוזות אינדונזיה|מחוז]] פפואה שב[[אינדונזיה]]. הפארק משתרע על פני 25,056 קמ"ר, והוא אחד מהפארקים הלאומיים הגדולים ביותר ב[[דרום-מזרח אסיה]]. ב-[[1999]] הוכרז הפארק על ידי [[אונסק"ו]] כ[[אתר מורשת עולמית]].
==גאוגרפיה, גאולוגיה ואקלים==
הפארק הלאומי לורנץ נמנה על הפארקים הגדולים ביותר בעולם, ומבחינה [[אקולוגיה|אקולוגית]] הוא מחולק לשתי [[ביומה|ביומות]]: שפלה ואזור גבוה. אזור השפלה נמצא בדרום הפארק, והוא מורכב מ[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] רחבות שגובלות בביצות [[מנגרובים]] המגיעות עד ל[[ים אראפורה]]. האזורים הגבוהים של הפארק נמצאים בחלקו הצפוני, ובהם נכללים 210 קילומטרים מתוך 692 קילומטרים של [[רכס הרים|רכס]] מאוקה (Maoke), שבו נמצאים ההרים הגבוהים ביותר ב[[דרום-מזרח אסיה]]. קטע הרכס שבגבולות הפארק מתחלק לשני רכסים בעלי שמות עצמאיים: ג'איאוויג'איה וסודירמן. ה[[קרקע]] של הפארק מתחלק לתשע קבוצות עיקריות: ביצות חופים, ביצות [[כבול]], [[חוף|חופים]], [[טראסה|טראסות]] מקוטעות, מדרונות הרים, [[מניפת סחף]], [[עמק]]ים מעוקלים, עמקי [[סחף]], ופסגות אלפיניות. העמקים שבפארק נחצבו על ידי ה[[נהר]]ות הזורמים מראש ההרים לאורך מישורי הסחף הרחבים, ומימיהם מוליכים [[משקע (גאולוגיה)|משקעים]] שמהם נבנה חוף הים. כיוון שחוף הפארק אינו מישורי באופן מלא נוצר מפל [[מליחות]] בקרקע המגיע עד למניפת הסחף של הפארק, ומפל זה משפיע על אופי ה[[מערכת אקולוגית|מערכת האקולוגית]] ותלוי גם במקווי המים שבפארק.
הנקודה הגבוהה ביותר ברכס סודירמן היא גונונג דאאם (4,922 מטרים), והנקודה הגבוהה ביותר ברכס ג'איאוויג'איה היא פסגת טריקורה (4,730 מטרים). הנקודה הגבוהה ביותר בפארק כולו היא פסגת פירמידת ג'איאקסומה שבהר פונצ'אק ג'איה, המתנשאת לגובה של 5,030 מטרים. ההרים שבפארק נוצרו בעקבות התנגשויות בין [[הלוח האוסטרלי]] ו[[הלוח הפסיפי]], שהרימו [[סלע מותמר|סלעים מותמרים]] מה[[קרטיקון]] ומה[[אאוקן]]. במהלך ההתנגשויות נוצרו [[העתק]]ים שדרכם עברו [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] כגון [[נחושת]] ו[[זהב]]. במהלך ה[[פלייסטוקן]] התרחשה פעילות [[טקטוניקת הלוחות|טקטונית]] שכללה, בין היתר, התרוממות נוספת של הרים וירידה של גובה פני הים, ובאופן זה נוצרה ה[[טופוגרפיה]] הנוכחית של הפארק. במזרח הפארק שוכן עמק נהר באליים, שמהווה דוגמא לטופוגרפיית [[אבן גיר|אבן הגיר]] המחוספסת ו[[קרסט]] [[אבן חול]], ויש בו גם [[מערה|מערות]] רבות שבהן התגלו שרידי [[מאובנים]] של [[צמחים]] ושל [[בעלי חיים]], שמהם הצליחו ללמוד על התפתחות הסביבה הטבעית בפפואה.
קטע הרכס שבאזור הר פונצ'אק ג'איה מכוסה ב[[קרח]], והוא אחד מארבעת ההרים היחידים באזור [[קו המשווה]] של [[כדור הארץ]] שיש בהם קרח, אם כי ה[[קרחון|קרחונים]] שבפארק נמסים בהדרגה. [[שדה שלג|שדות השלג]] העיקריים מורכבים מחמישה [[שדה קרח|שדות קרח]] בשולי פונצ'אק ג'איה. ב-[[1936]] השתרע הקרח על פני 13 קמ"ר, וב-[[1999]] נותרו רק 3 קמ"ר של קרח.
האי פפואה שוכן באזור המאופיין ב[[אקלים טרופי]] [[לחות|לח]]. כמות ה[[משקעים]] השנתית הממוצעת בהרים היא בין 3,500 ל-5,000 מילימטרים, ובאזורי השפלה היא בין 3,160 ל-4,000 מילימטרים. מבחינת משטר ה[[רוח]]ות הרוח היא לכיוון מערב בין אוקטובר למרץ, ולכיוון מזרח בין אפריל לספטמבר. ה[[טמפרטורה]] הממוצעת היא בין 29 ל-32 [[מעלות צלזיוס]], והחל מגובה 4,800 מטרים היא יורדת מתחת ל[[נקודת הקיפאון]]. החל מגובה 3,800 מטרים יורד שלג בשעות הבוקר המוקדמות, ורק בפונצ'אק ג'איה יש שלג וקרח קבועים.
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.unep-wcmc.org/medialibrary/2011/06/14/438c7824/Lorentz%20National%20Park.pdf דף הפארק] באתר WCMC{{כ}}{{PDF}}
{{אתרי מורשת עולמית באינדונזיה}}
[[קטגוריה:אינדונזיה: גאוגרפיה]]
{{Coord|4|45|0|S|137|49|59.988|E|display=title|type:adm2nd}}
| |||
