הסימן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Cat-a-lot: העביר מקטגוריה:סיפורי ש"י עגנון לקטגוריה:כתבי ש"י עגנון |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''הסימן''' הוא [[סיפור קצר]], בן מ"ב פרקים קצרים, מאת [[ש"י עגנון]], המהווה [[קינה]] על עיר הולדתו, [[בוצ'אץ']], שחרבה ב[[השואה|שואה]] ועל השמדת היהודים בשואה. סיפור זה, שלו אופי
==תמצית העלילה==
"אותה השנה שבאה השמועה שנהרגו כל היהודים שהיו בעירי דרתי בשכונה אחת משכונות ירושלים, בבית שבניתי לי אחר הפרעות של שנת תרפ"ט, שבגימטריא שלה נצח ישראל", כך מתחיל ה[[מספר (ספרות)|מספר]] את סיפורו, וממשיך: "לא עשיתי מספד על עירי ולא קראתי לבכי ולאבל על עדת ה' שכילה האויב, שאותו היום שנשמעה השמועה על העיר ועל הרוגיה ערב שבועות היה ואחר חצות היום היה והעברתי את אבלי על מתי עירי מפני שמחת זמן מתן תורתנו". הסיפור כולו נמסר על ידי המספר בגוף ראשון.
המספר מתאר את ההכנות לחג, את תפילת החג ואת סעודת החג. תוך כדי זאת חלפו במוחו מחשבות על עירו: "אמת שכבר מתה עירי ואותם שלא מתו דומים למתים". המספר סיפר לאשתו וילדיו על מנהגי החג בעירו. תוך כדי הסיפור נזכר בחורבן עירו, שביטל את ההבדל בין עניים לעשירים, "מאחר שאויב אחד כילה את כולם כאחד איני מבחין ביניהם". לאחר תום הסעודה הלך המספר
המספר נזכר בילדותו, ובמפגשיו הראשונים עם יצירתו של שלמה אבן גבירול, ובה ה[[פיוט]] "שְׁבִיָּה עֲנִיָּה"{{הערה|[http://benyehuda.org/rashbag/rashbag308.html שְׁבִיָּה עֲנִיָּה], באתר של פרויקט בן יהודה}}, שראשי השורות שלו נותנות
המספר הגיע לבית התפילה ומצאו ריק מאדם. הוא מתאר את הקישוטים לכבוד החג, ש"כנגדם בדרום עומדים נרות הנשמה בלא שיעור ובלא מספר. ששה מיליונים יהודים שהרגו בנו הגויים עשו שליש מישראל נפטרים ושני שלישים יתומים ואין לך אדם מישראל שאין לו כמה מניינים נפטרים." המספר העלה בדמיונו את בתי התפילה שבעירו החרבה, ובכל אחד מהם את האנשים שישבו בהם לתפילה וללימוד. "עמדתי כאיש נדהם והבטתי באנשי עירי ואף הם הביטו בי ולא נראה שמץ של תוכחה בעיניהם עלי שאני כך והם כך." המספר נזכר בבית הכנסת הגדול שבעירו ובחזן הזקן ששימש שם, אומר את הפיוט "שביה עניה". זיכרונותיו המשיכו והובילו אותו לבית המדרש הישן בעירו, שם שוחח עם חיים השמש.
| |||