דבר המלך במועצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Ori העביר את הדף דבר המלך במועצתו לדבר המלך במועצה: שם מוטעה בעליל
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''דבר המלך במועצתובמועצה''' (ב[[אנגלית]]: '''King's Order-in-Council''') הוא כינוי לשיטת [[חוק|חקיקה]] שנהוגה ב[[בריטניה]], ב[[ממלכות חבר העמים הבריטי]] (Commonwealth realms), ובעבר ברחבי [[האימפריה הבריטית]]. שיטת חקיקה זו נהגה גם ב[[המנדט הבריטי|מנדט הבריטי על פלשתינה-ארץ-ישראל]], ואף שהיא [[החקיקה בישראל|אינה נהוגה בישראל]], חוקים שנחקקו על-פיה בתקופת המנדט עדיין תקפים ב[[מדינת ישראל]], לפי החלטת [[מועצת המדינה הזמנית]] ב-[[1948]], ובכפוף ל[[פקודת סדרי השלטון והמשפט|תיקונים שקבעה המועצה]], ושנוספו על ידי [[הכנסת]] במשך השנים.
 
==מהותו ותוכנו==
באופן רשמי "דבר המלך במועצתובמועצה" הוא חוק שמפרסם מלך (או מלכת) בריטניה לאחר שנועץ בחברי [[המועצה המלכותית]]. בפועל, מאז שבוטלו הסמכויות הביצועיות של מוסד המלוכה בבריטניה (ראו בערך: [[מלוכה חוקתית]]), הסכמת המלך או המלכה לחקיקה היא פורמלית בלבד. כמו כן, השימוש באמצעי החקיקה הזה הולך ופוחת. כיום, יושב ראש המועצה המייעצת למלכה הוא שר בממשלה הנבחרת של בריטניה, והוא מציג את החוקים שהוחלט עליהם לפי שיטת חקיקה זו בפני המלכה או נציג מטעמה. החוקים מקבלים את תוקפם לאחר שהמלכה או הנציג שלה מצהירים על הסכמתם, אבל למעשה, הם אינם יכולים לסרב. [[הפרלמנט של בריטניה|הפרלמנט הבריטי]] רשאי לבטל את החוקים האלה בחקיקה נגדית מטעמו.
 
"דבר המלך במועצתובמועצה" הוא שיטה המשמשת כיום בבריטניה בעיקר לצורך מינוי בעלי תפקידים מטעם ראש ממשלת בריטניה, מינויים ב[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית]], לצורך קביעת תקנות הקשורות בעבודתם של [[עובד ציבור|עובדי ציבור]], כללים הקשורים ליחסי החוץ של בריטניה, וקביעת חוקים בטריטוריות הכפופות לבריטניה (שרידיה של האימפריה הבריטית).
 
בתקופה שבה האספה המחוקקת של [[צפון אירלנד]] הייתה מושעית, נעשתה רוב עבודת החקיקה בצפון אירלנד באמצעות "דבר המלך במועצתובמועצה". שיטת חקיקה זו משמשת גם בטריטוריות אחרות הכפופות לבריטניה, שאין להן מוסדות מחוקקים מקומיים. השימוש ב"דבר המלך במועצתובמועצה" למטרה זו היה נפוץ לפני [[מלחמת העולם השנייה]] בשעה שהיו לאימפריה הבריטית טריטוריות רבות שנשלטו באמצעות נציב, ללא מוסד מחוקק מקומי. כיום מדובר בעיקר במקומות קטנים שאין אפשרות או אין צורך לקיים בהם מוסדות אוטונומיים.
 
בארצות חבר העמים הבריטי ש[[ממלכות חבר העמים הבריטי|מכירות במלכת בריטניה כראש המדינה שלהן]] ([[קנדה]], [[אוסטרליה]], [[ניו זילנד]], [[ג'מייקה]] ועוד), פועלות מועצות מייעצות מקומיות, שמקבלות אישור פורמלי להחלטותיהן מ[[מושל כללי|המושל הכללי]]. המושל הכללי הוא באופן רשמי נציגה של מלכת בריטניה, אך הוא אזרח מקומי שמתמנה לפי המלצת ראש הממשלה המקומי. בארצות כאלה, "דבר המושל הכללי במועצתובמועצה" הוא בעצם תקנות מטעם הממשלה במקרים שבהם אין צורך באישור הפרלמנט. היו מקרים שבהם מושלים כלליים החזירו תקנות לממשלה המקומית לצורך תיקונים, אולם בדרך כלל הליכי האישור דומים לאלה הנהוגים בבריטניה, כך שאישור המושל הכללי הוא פורמלי בלבד.
 
==דבר המלך במועצתובמועצה על פלשתינה (א"י)==
עם כינון [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]], פורסם ב[[לונדון]] ב-[[10 באוגוסט]] [[1922]] דבר המלך במועצתובמועצה על פלשתינה (א"י)" (באנגלית: The Palestine Order-in-Council). קובץ חוקים זה נוסח באנגלית, אך תורגם והתפרסם גם ב[[עברית]] וב[[ערבית]]. בתרגום לעברית הופיע לראשונה הביטוי "דבר המלך במועצתובמועצה", והיה זה אחד הפרסומים הראשונים ב[[עברית]] מטעם רשות ממלכתית בתקופה המודרנית.
 
החוקים שפורסמו ב"דבר המלך במועצתובמועצה" משנת 1922 הסדירו עניינים עקרוניים באופי שלטון המנדט ואופן ניהולו, ולפיכך הוא שימש מעין [[חוקה]] למנדט הבריטי. קבצים נוספים של "דבר המלך במועצתובמועצה" פורסמו מדי פעם על-פי דוחות הממשלה הבריטית שכונו "[[ספר לבן]]". שלטון המנדט לא כלל גוף מחוקק מקומי, ולפיכך עיקר החקיקה המנדטורית נעשתה בשיטה זו. חלק מחוקי "דבר המלך במועצתובמועצה" הסמיכו את [[הנציב העליון]] הבריטי לנקוט צעדים שונים או לקבוע תקנות מסוימות שיחולו בשטח המנדט.
 
קבצים של "דבר המלך במועצתובמועצה" לגבי "המנדט הבריטי על פלשתינה (א"י)" פורסמו בתאריכים האלה:
* [[1917]] - עם כינון ה[[ממשל צבאי|ממשל הצבאי]] הבריטי בארץ ישראל, פורסם חוק הקובע כי דיני [[המג'לה]] ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנית]] יישארו בתוקפם, אולם במקרה של [[לקונה]] בחוק, יקבע [[המשפט המקובל]] הבריטי.
[[קובץ:PalestineAndTransjordan-HE.png|ממוזער|שמאל|250px|מפת ניתוק עבר הירדן משטח המנדט, [[1922]]]]
שורה 29:
* [[1937]] - הסמכת הנציב העליון להתקין תקנות, לפי שיקול דעתו הבלתי מוגבל, לשם הבטחת ביטחון הציבור ודיכוי התקוממויות. בתוקף החוק הזה נקבעו ב-[[1945]] "[[תקנות ההגנה (שעת חרום)]]".
 
ב-[[29 באפריל]] [[1948]] חוקק הפרלמנט הבריטי חוק (Palestine Act 1948) המבטל את כל החקיקה הבריטית בארץ ישראל בעת סיום המנדט (בחצות הלילה שבין ה-14 ל-15 במאי 1948). אף על-פי כן, מרבית החוקים המנדטוריים נותרו בתוקף בתחומי מדינת ישראל על-פי המנשר שפורסם מטעם המדינה מיד עם הקמתה, ולאור [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]] שחוקקה [[מועצת המדינה הזמנית]] ימים אחדים לאחר מכן. החוקים העיקריים שנותרו בתוקף במדינת ישראל מתוך קובצי "דבר המלך במועצתובמועצה" הם החוקים שפורסמו ב-1922 (בתיקונים ושינויים שנקבעו ב"פקודת סדרי השלטון והמשפט"), ותקנות ההגנה לשעת חירום שנחקקו ב-1945 על-פי "דבר המלך במועצתובמועצה" משנת 1937. הסמכות לשנות או לבטל את החוקים האלה נמצאת כיום בידי [[הכנסת]].
 
==קישורים חיצוניים==
[http://unispal.un.org/UNISPAL.NSF/0/C7AAE196F41AA055052565F50054E656 הנוסח האנגלי המקורי של "דבר המלך במועצתובמועצה על פלשתינה (א"י)] (1922) באתר האו"ם.
{{אזהרה משפטית}}
 
 
[[קטגוריה:בריטניה: חוקים]]