נווט קרב – הבדלי גרסאות

מאוחר יותר, בשנות ה-50', החלו להופיע בזירה מטוסי קרב בעלי יכולת נשיאת חימוש גבוהה יחסית לגודלם, וכך הפך הנווט למפעיל מערכות החימוש, בנוסף על תפקידו בניווט המטוס. במקביל, עומס העבודה בניווט ירד, מאחר שהחלו להופיע בזירה מערכות ניווט אלקטרוניות, דוגמת [[מערכת ניווט אינרציאלית|מערכת הניווט האינרציאלי]]. כך הפך הנווט מאיש צוות הקרוי Navigator למפעיל מערכות החימוש (בעיקר חימוש מונחה) של המטוס: Weapons Systems Officer ב[[חיל האוויר האמריקאי]] ו-Radar Intercept Officer באווירית [[הצי האמריקאי]]. מטוסים לדוגמה בהם פעלו נווטים כאלו היו ה-F-105 Thunderchif וה-F-4 Phantom.

חשיבות תפקידם של הנווטים הלכה ועלתה עם השנים, כמו גם מספרם (בהתאמהבהתאם לדגמי המטוסים ולמספר הטייסים) והימצאם בטייסות הקרב.

נווטים החלו לשרת כבר במטוסי הקרב [[מטוס סילון|הסילוניים]] הראשונים של [[חיל האוויר הישראלי]], שירתו נווטים במטוסי ה[[גלוסטר מטאור]] (דגם אלראות - NF-13) ואח"כומאוחר במערךיותר ה[[ווטור]] (בדגמידגמי B ו-N), אולם הגידול המשמעותי בשירותם של נווטי הקרב חל עם שילובם בצוותי טייסות ה[[F-4 פנטום|פנטום]]. בתחילת שנות ה-80' החלו להיקלט נווטים גם בטייסת ה-[[F-15]] ("בז")דגם D, במטוסי [[F-16]] ("ברק" דו מושבי, דגם D ), ולימים גם בטייסות ה-F-16A/B. כיום משרתים נווטי הקרב כחלק אינטגרלי בכל טייסות הקרב הדו מושביות של החייל.