קו קרזון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 15:
במהלך [[המלחמה הפולנית סובייטית]] בין שנת [[1919]] ל-[[1921]] הבולשביקים הצליחו לחדור עד לבה של פולין, ואף להטיל מצור על [[ורשה]]. ביולי [[1920]] הציע הלורד קרזון קו הפסקת אש אשר תאם את הצעתו מן השנה הקודמת. הסובייטים סירבו, בהאמינם כי ידם על העליונה, וכי יוכלו לכפות הסדר מתאים יותר. באוגוסט [[1920]] הובסו הסובייטים על ידי [[יוזף פילסודסקי]] ו[[ולדיסלב שיקורסקי]] בקרב ורשה, ואולצו לסגת. במרץ [[1921]] נחתם ב[[ריגה]] הסכם שבו אולצו הסובייטים לסגת מזרחה לקו קרזון, ולהעניק לפולין שטחים נרחבים ב[[לבוב]], ואף את [[וילנה]] (שהייתה באותה עת עיר עם רוב פולני). כל השטח, להוציא את מחוז וילנה שבו הוקמה [[ליטא המרכזית]], סופח ב-[[1920]] לפולין. ב־[[1922]] נערך [[משאל עם]] ב[[ליטא המרכזית]], ו־65% מן הנשאלים הצביעו כי ברצונם להסתפח לפולין. הגבול הפולני סובייטי שהיה תוצאת הסכם ריגה אושר על ידי [[חבר הלאומים]] בשנת [[1923]], ואושרר בהסכמים שונים בין פולין ובין ברית המועצות.
 
על פי [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] מאוגוסט [[1939]] נחלקה פולין בין ברית המועצות וגרמניה לאורך נהרות ה[[סן (פולין)|סן]], [[ויסלה]] ו[[נרב]]. לאחר ביצועו הצבאי של ההסכם וחלוקת פולין בין הנאצים והקומוניסטים בספטמבר 1939, סיפחה [[ברית המועצות]] לשטחה את כל השטחים שממזרח לקו קרזון, בתוספת העיר [[ביאליסטוק]] ושטחי [[גליציה המזרחית]]. רובם של השטחים הללו חולק בין [[בלארוס]] ו[[אוקראינה]] שהיו אז חלק מ[[ברית המועצות]], לאחר ביצוע "משאלי עם". העיר וילנה, עם שטח קטן מסביבה נמסר אחרי משא ומתן ל[[ליטא]] בתמורה הגדלתלהגדלת ההשפעה הסובביטיתהסובייטית בה ובסופו של דבר סיפוחה לברית המועצות. עד [[1941]] הנהיגו הסובייטים באזור משטר דיכוי אכזרי והגלו עשרות אלפי פולנים ויהודים ל[[גולאג|גולאגים]] בסיביר. בנוסף, מאות אלפי פולנים ויהודים נמלטו למזרח ביולי [[1941]] לאחר שהשטחים נכבשו על ידי הנאצים במהלך [[מבצע ברברוסה]] – ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות. במהלך הכיבוש הגרמני הושמדה רוב האוכלוסייה היהודית בשטחים אלו.
 
בשנת [[1944]] כבשו הסובייטים את השטחים בחזרה מידי הגרמנים, והכריזו באופן חד צדדי כי הגבול בין ברית המועצות ובין גרמניה בשנת [[1939]] (המבוסס, כאמור, על קו קרזון), יהיה לגבול החדש בין ברית המועצות ובין פולין. אם כי ביאליסטוק הושבה לידי פולין. [[הממשלה הפולנית הגולה]] שישבה ב[[לונדון]] התנגדה לפעולה זו נמרצות, אך ב[[ועידת טהראן]] וב[[ועידת יאלטה]] הצליח [[סטלין]] להביא את [[צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלנו רוזוולט|רוזוולט]] להסכים לקו החדש.