היחידה לספורט הישגי – הבדלי גרסאות

היחידה נוהגת לאמץ קריטריונים קשים יותר מהקריטריונים הבינלאומיים, במטרה להביא לכך שרק המצטיינים שבספורטאים ישתתפו במשחקים. ראש היחידה גילי לוסטיג נימק מדיניות זו: {{ציטוטון|ספורטאים בינוניים משפיעים לרעה על איכות המשלחת... כל יום תחרות שבו ספורטאים ישראלים נכשלים מוריד את הריכוז, את המיקוד ואת המורל. הכפר האולימפי הוא מקום קטן וכל שינוי באווירה משפיע על התוצאות ביום שאחריו. אתה חייב שיהיו שם ספורטאים טובים, עם רצח בעיניים, שלא באים רק כדי לחוות חוויה, אלא כדי להביא מדליה, או להשאיר מאחוריהם את הנשמה בניסיון להשיג אותה. בעניין הזה צריך ללמוד מה[[קפיצה במוט|קופץ במוט]] [[אלכס אברבוך|אלכס אוורבוך]], שעם כל הניסיון שלו מעולם לא השתתף בטקס פתיחה. הוא מגיע להתחרות, ויום אחרי התחרות עוזב, כדי לא להשפיע על שאר הספורטאים. זו המקצוענות שאנחנו מחפשים, וברגע שאתה מתפשר על משהו נחות יותר, אתה מחבל במאמץ של כולם<ref>{{הארץ|רועי בית לוי|שומר הסף|1.1338060|17 ביולי 2008}}</ref>}}. מאז הוקמה היחידה לספורט הישגי השתפרו הישגי הספורטאים הישראלים במשחקים: ב[[אולימפיאדת ברצלונה (1992)]] היתההייתה [[יעל ארד]] לספורטאית הישראלית הראשונה שזוכה ב[[מדליה]] אולימפית, וב[[אולימפיאדת אתונה (2004)]] היה [[גל פרידמן]] לאלוף האולימפי הישראלי הראשון. יחד עם זאת, על מדיניות היחידה נמתחה גם ביקורת, מאחר שהיא מונעת את השתתפותם של ספורטאים צעירים, שעצם ההשתתפות יכול לסייע להם בעתיד<ref>{{הארץ|רועי בית לוי|הדרוויניזם של היחידה לספורט הישגי התמוטט |1.1343290|15 באוגוסט 2008}}</ref>.