מרד שימבארה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 69:
לאחר נפילת הטירה, הוציאו חיילי השוגון להורג את כל המורדים. ראשו של מנהיג המרד, אמקוסה שירו, נערף, ונלקח ל[[נגסאקי]] על מנת להציגו בפומבי, וטירה הארה נשרפה עד היסוד, ביחד עם הגופות.
 
השוגונות חשדה ב{{ה|כנסייה הקתולית}} במעורבות במרד, ובעקבות זאת גורשו כל הסוחרים ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] מיפן. מדיניות ההסתגרות של יפן נאכפה ביתר שאת, ואיתה גם מדיניות רדיפת הנוצרים. לפיכך, נאלצו ה[[קירישיטן]], הנוצרים היפנים, לרדת ל[[מחתרת]], והפכו ל[[קקורה קירישיטן]].
 
בשל התנהלותו של מצוקורה קצואיאה, שהביאה לפרוץ המרד ולהתארכותו, הוא נדרש לבצע [[ספוקו]], ונחלתו ניתנה ל[[דאימיו]] אחר - קוריקי טדפוסה. שבט טרסאווה נותר בנחלתו, אך מכיוון שקטטאקה לא העמיד יורש, התפרק השבט כעשור לאחר המרד.
 
מרבית העיירות והכפרים בחצי האי שימאברה ספגו אבידות רבות, והאוכלוסייה הכללית הצטמצמה. על מנת לשמור על רמות אספקה סדירות של [[אורז]] ושל יבולים אחרים, נשלחו איכרים מכל רחבי יפן לאזור, על מנת לעבוד את האדמה. בנוסף, כחלק מהמאבק בנצרות, נדרשו כל תושבי האזור להירשם במקדש ה[[בודיהזםבודהיזם|בודהיסטי]] המקומי.
 
==ראו גם==